נקודת התכה

ויקיפדיה האנציקלופדיה החופשית

נקודת התכה או טמפרטורת ההיתוך של חומר מוגדרת כטמפרטורה שבה מצבי הצבירה המוצק והנוזל נמצאים בשיווי משקל תרמודינמי. טמפרטורת ההיתוך היא הטמפרטורה שבה נוזל שמתקרר מתגבש למוצק, ולחלופין מוצק שמתחמם ניתך לנוזל. טמפרטורת ההיתוך (וגם הרתיחה) תלויה בלחץ. מקובל להציג טמפרטורת התכה (או רתיחה) בלחץ חיצוני של אטמוספירה אחת (בנקודת ההתכה, שיעור לחץ האדים של המוצק נמוך בדרך כלל מאטמוספירה אחת).

גרף מעברים בין מצבי צבירה

חומר יכול להישאר במצב הצבירה הנוזלי גם מתחת לנקודת ההתכה, ולהיות במצב של קירור יתר אם אין בו אתרי התגרענות, שתהליך מעבר הפאזה מתחיל סביבם.

את תלות נקודת ההתכה בהרכב תערובת מוצקים מתארים בעזרת דיאגרמת פאזות מוצק-נוזל. שינויי הנפח במעבר מוצק-נוזל קטנים מאוד. על כן אין שינוי משמעותי בנקודת ההתכה בלחץ חיצוני משתנה.

בזכוכיות ובפולימרים נהוג לדבר על טמפרטורת מעבר זכוכיתי (glassing temperature) ולא על נקודת התכה (melting point) מכיוון שאין נקודה חדה ומדויקת, טמפרטורה מסוימת, בה החומר הופך ממוצק מסודר לחומר נוזלי אמורפי, אלא מדובר בתחום שלם בו הזכוכית או הפולימר מתרכך ונהיה לאמורפי.

במונח נקודת התכה נעשה שימוש בדרך כלל כאשר דנים בחומרים שנמצאים במצב צבירה מוצק בטמפרטורת החדר, למשל במתכות. בחומרים המהווים נוזל או גז בטמפרטורת החדר, למשל מים, משתמשים במושג נקודת קיפאון.