נשוא
מעמד תחבירי / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
נָשׂוּא (בלועזית: פּרֵדִיקָט) הוא מונח בתורת התחביר המציין את מעמדו התחבירי של רכיב המשפט, המספר לנו משהו על אודות נושא המשפט, מתאר או מאפיין אותו (בלועזית: סובייקט)[1].
הנשוא הוא לרוב רכיב המשפט המהווה חידוש ("קומנט" או"רימה" לפי גישות הבלשנות החדשה).
זיהויו הרשמי מתבסס על קריטריון צורני:
בדקדוק העברי: הנשוא הוא הפועל.
לפי הבלשנות החדשה:
- במשפט פועלי הנשוא הוא הפועל ומשלימיו.
- במשפט שמני הנשוא הוא החלק הלא מיודע, או החלק המיודע פחות,
- - לעומת הנושא, המיודע יותר.
דוגמאות:
לפי הדקדוק העברי:
- רחל נתנה מתנה ליעקב
לפי הבלשנות החדשה:
- משפט פועלי: רחל נתנה בשמחה מתנה יקרה ליעקב
- משפט שמני: הילד גדול. הילד הזה הוא הגדול.