נתיב הו צ'י מין
נתיב יבשתי / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
נתיב הו צ'י מין הוא נתיב יבשתי, שעבר מהרפובליקה הדמוקרטית של וייטנאם (צפון וייטנאם) לדרום וייטנאם דרך לאוס וקמבודיה.
במלחמת וייטנאם שימש הנתיב כציר לוגיסטי משמעותי לטובת ההתקפות על דרום וייטנאם והכוחות האמריקאים[1]. משך המסע לדרום קוצר בעזרת הנתיב משישה חודשים לשבוע. הנתיב קרוי על שם מייסד ומנהיג צפון וייטנאם, הו צ'י מין.
השם ניתן על ידי ארצות הברית. ככל הנראה מקור השם הגיע ממלחמת הודו-סין, שם היה ציר לוגיסטי ימי של הוייטמין שנקרא "נתיב הו צ'י מין", זמן קצר לאחר שנת 1960, עם התפתחות הנתיב הנוכחי, סוכנות התקשורת הצרפתית (AFP) הודיעה שנפתח נתיב מצפון לדרום, שכונה La Piste de Hồ Chí Minh " הנתיב עבר ברובו בלאוס. כונה על ידי הקומוניסטים: דרך האספקה האסטרטגית Trường Sơn (ường Trường Sơn), על שם השם הווייטנאמי של הרי הרכס האנמיטי במרכז וייטנאם. הקומוניסטים הגדירו את השביל כמערב טרנג סון (לאוס)) או מזרח טרנג סון (וייטנאם). לפי ההיסטוריה הרשמית של הסוכנות לביטחון לאומי, מערכת השבילים הייתה "אחד ההישגים הגדולים של ההנדסה הצבאית של המאה העשרים." השביל הצליח לספק לכוחות הלוחמים בדרום ביעילות, הישג צבאי שאין שני לו, אף על פי שהיה האתר ההפצצה האינטנסיבי ביותר בהיסטוריה, עם פצצות שנפלו בממוצע כל שבע דקות[דרוש מקור].