נתיב הים הצפוני
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
נתיב הים הצפוני (ברוסית: Се́верный морско́й путь; מקוצר כ: Севморпуть) הוא נתיב ימי מוגדר באופן רשמי בחקיקה רוסית היוצא ממזרח לנוביה זמליה ולאורך החוף הארקטי הרוסי מים קארה, דרך סיביר, אל מיצר ברינג. המסלול כולו נמצא במי האזור הארקטי ובאזור הכלכלי הבלעדי של רוסיה. החלקים נקיים מקרח רק חודשיים בשנה. המסלול הכולל בצד הרוסי של הקוטב הצפוני בין הכף הצפוני למיצר ברינג נקרא המעבר הצפון מזרחי, כמקביל למעבר הצפון מערבי בצד הקנדי.
בעוד המעבר הצפון-מזרחי אמנם כולל את כל הים הארקטי המזרחי ומחבר בין האוקיינוס האטלנטי והאוקיינוס השקט, נתיב הים הצפוני אינו כוללת את ים ברנץ, ולכן הוא אינו מגיע לאוקיינוס האטלנטי.
המסת מכסי קרח ארקטיים עשויה להגדיל את התנועה ובכדאיות המסחרית של נתיב הים הצפוני.[1][2] מחקר אחד, למשל, מקרין "שינויים יוצאי דופן בזרימת הסחר בין אסיה לאירופה, הסטת הסחר באירופה, תנועת ספינות כבדה בקוטב הצפוני וירידה משמעותית בתנועת סואץ. שינויים צפויים בסחר גורמים גם ללחץ משמעותי על מערכת אקולוגית ארקטית שכבר [חשה] מאוימת."[3]