גורמי התמותה השכיחים בישראל
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
גורמי התמותה השכיחים בישראל הם גורמי התמותה השכיחים ביותר, מתוך מקרי המוות שאירעו במדינת ישראל בשנים האחרונות.
לא ניתן להציג את הגרף באופן זמני –
ההרחבה Graph
להצגת תרשימים מושבתת כרגע.
גורמי התמותה של ישראל מקורם ברישום הודעות הפטירה על פי החוק במשרד הפנים. קידוד סיבות המוות נעשה בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בהתאם למילוי הודעת הפטירה על ידי הרופא שקבע את סיבות המוות, ובנוסף תהליכי עדכון ממקורות מידע אחרים. הנתונים כוללים את הפטירות של תושבי ישראל, אך אינם כוללים פטירות ישראלים בחו"ל, ואינם כוללים נתוני חללי מערכות ישראל.[2]
סיבת המוות היסודית (Underlying cause of death) היא הסיבה שהביאה לשרשרת האירועים שגרמה למוות, או הנסיבות שהביאו לפציעה הקטלנית, ונבחרה מתוך סיבות המוות שרשם הרופא בהודעת הפטירה, בהתאם להגדרות ולכללים בסיווג המחלות הבינלאומי. החל משנת 1998,סיבות המוות בישראל סומלו בהתאם למהדורה העשירית של ICD, סיווג המחלות הבינלאומי - International Classification of Diseases 10th Revision. משנת 2007 סומלו גם סיבות מוות מרובות, שכוללות את כל הסיבות המוזכרות בהודעת הפטירה. הנתונים בפרסום על סיבות המוות המרובות מבוססים על כל האזכורים של הסיבות בהודעת הפטירה. הניתוח המחקרי נעשה בחישוב ממוצע נע תלת-שנתי (ממוצע של שלוש שנים עוקבות).[2]
לדירוג סיבת המוות יש מספר מגבלות: ברוב המתים בישראל לא נערך ניתוח שלאחר-המוות העשוי לזהות גורמים נסתרים, דוגמת דימומים פנימיים, גידולים וזיהומים. מוות יחיד יכול להיות תוצאה של שילוב גורמים מרובים בהרבה מכפי שניתן לדווח בהודעת הפטירה - כולל גורמים תזונתיים, תרופתיים, זיהומיים ועוד. לעיתים קרובות, גורמים ראשוניים כמו עישון, שתיינות אלכוהול או תזונה לא בריאה בעבר וכן נפילות ותאונות ישנות אינם נרשמים בתעודת הפטירה.
בעשור האחרון נרשמה מגמת ירידה בשיעור הפטירות במרבית סיבות המוות המובילות בישראל, בהתאם לסיבת המוות היסודית. בשנים 2000–2017 שיעור התמותה המתוקנן לגיל ירד ב-28%, לגברים ב-27% לגברים ולנשים ב-28%.