סיוט ברחוב אלם
סרט משנת 1984 / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
סיוט ברחוב אֶלְם (באנגלית: A Nightmare on Elm Street) הוא סרט אימה אמריקאי משנת 1984 שכתב וביים וס קרייבן, והוא הראשון בסדרת סרטי "סיוט ברחוב אלם". בסרט מככבים ג'ון סקסון, רוני בלקלי, הת'ר לאנגנקאמפ, אמנדה ויס, ניק קורי, ג'וני דפ (בהופעת הבכורה הקולנועית שלו) ורוברט אנגלונד כפרדי קרוגר. עלילת הסרט מתרחשת בעיירה הבדיונית ספרינגווד אשר באוהיו, סביב קבוצת בני נוער, אשר פוחדים כי אם יירדמו - הם יהרגו בחלומותיהם בידי פרדי קרוגר, ובכך ימותו גם במציאות. בתחילה, בני הנוער אינם מודעים לגורם לתופעה המוזרה הזאת, אבל לבסוף הם מגלים כי להוריהם יש סוד אפל מעברם הרחוק.
בימוי | וס קרייבן |
---|---|
הופק בידי | רוברט שיין |
תסריט | וס קרייבן |
עריכה |
פאטריק מק'מהון ריק שיין |
שחקנים ראשיים |
ג'ון סקסון רוני בלקלי הת'ר לאנגנקאמפ אמנדה ויס ניק קורי ג'וני דפ רוברט אנגלונד |
מוזיקה | צ'ארלס ברנשטיין |
צילום | ג'קוז הייטקין |
מדינה | ארצות הברית |
חברת הפקה | Media Home Entertainment, New Line Cinema's House of Horror |
חברה מפיצה | New Line Cinema |
שיטת הפצה | וידאו על פי דרישה |
הקרנת בכורה | ארצות הברית 9 בנובמבר 1984 |
משך הקרנה | 91 דק' |
שפת הסרט | אנגלית |
סוגה | סרט אימה, סרט סלאשר, סרט נעורים, סרט רוחות רפאים |
תקציב | $1,800,000 |
הכנסות | $26,319,961 |
הכנסות באתר מוג'ו | elmst |
פרסים | מועמד לשלושה פרסי סטורן |
סרט הבא | סיוט ברחוב אלם 2: נקמתו של פרדי |
האתר הרשמי | |
דף הסרט ב־IMDb | |
קרייבן הפיק את הסרט בתקציב של כ-1.8 מיליון דולר[1], סכום אותו הסרט הכניס כבר במהלך השבוע הראשון להקרנתו[2]. הסרט הפך להצלחה מסחרית מיידית, ובסופו של דבר הכניס בארצות הברית (כתוצאה ממכירת כרטיסים בקופות בלבד) סכום של 25.5 מיליון דולר[2]. הסרט התקבל בביקורות נלהבות והשפיע משמעותית על ז'אנר סרטי האימה, וזכה לשורה של סרטי המשך, סדרת טלוויזיה, סרט קרוסאובר בשיתוף מותג הקולנוע "יום שישי ה-13", רימייק ועוד[3][4].
הסרט ראוי לציון בשל הביצועים המרשימים של דימויי אימה קולנועיים רבים שנמצאים בו, אשר נעשו בתקציב נמוך מאוד לסרט מז'אנר זה (בהשוואה לסרטים דומים מהתקופה), וכן בשל הקישור בין חוסר המוסריות של מתירנות מינית בקרב בני נוער עם מותם הבלתי נמנע (רצח אכזרי וגרפי, בדרך כלל), מה שהוביל למונח "סרטי סלאשר" (ריטוש)[4][5]. מבקרי קולנוע והיסטוריונים של הקולנוע משבחים כיום את יכולתו של הסרט להפר את הגבולות שבין המציאות לבין הדמיון, ובכך לתעתע בתפיסות הקהל[6][7][8].