סיטואציוניזם
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
סיטואציוניזם (בעברית: מַצָּבַנוּת; באנגלית: Situationism) היא גישה פילוסופית ופסיכולוגית להסבר תופעות חברתיות והתנהגותם של בני אדם. עיקר ההסבר הסיטואציוניסטי הוא שהתנהגותו של הפרט נקבעת בהתאם לסיטואציה (מצב) בה הוא נמצא, ושלא האופי (או כל מאפיין אישיותי-מוסרי אחר) קובע את התנהגותו. הסיטואציוניזם התפתח בעקבות ניסויים בפסיכולוגיה חברתית שנערכו לאחר מלחמת העולם השנייה, ושהעידו על חולשתו של האופי האנושי. הספר המקיף ביותר על הגישה הוא ספרו של הפילוסוף ג'ון דוריס, "Lack of Character".[1]