סלע (מטבע עתיק)
מטבע קדום / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
סלע היה מטבע שהשתמשו בו בזמן הקדום. ערכו של הסלע היה 4 דינרים, שהם 24 מעות, שהן 48 פונדיונים, שהם 96 איסרין, שהם 192 מוסמיסים, שהם 384 קונטרונקים, שהם 768 פרוטות. על פי מסורת הגאונים והרמב"ם משקלו היה 17 גרם, כמשקל 4 דינרי זהב בארצות ערב, ומקביל למשקל 384 גרעיני שעורה בינוניים. על פי מסורת אחרת של רש"י, הנתמכת מהממצא הארכאולוגי מימי בית המקדש השני, משקלו 14.2 גרם.
במשנה תורה, הרמב"ם כותב חישוב של מטבעות: "סלע היה ארבעה דינרין, והדינר שש מעין; ומעה, היא הנקראת בימי משה רבנו גרה, ומעה הייתה שני פונדיונין; ופונדיון שני איסרין, ופרוטה אחת משמונה באיסר".[1]
במשנה מאוזכר כי ה"סלע של קדש הוא שווה ל-48 פונדיונין" (בכורות נ א).
הרמב"ם, במשנה תורה כותב "וכמה הוא משקל הסלע, שלוש מאות וארבע ושמונים שעורה בינונית[2]", ואילו בפירוש המשנה לרמב"ם, מבאר את תוכן החשבון ואזכורי משקל הסלע בתורה;
כבר בארנו כמה פעמים כי הסלע המדובר עליו בתורה אשר קראו ה׳ שקל וקורא אותו גם כסף - כמו שאמר חמשים כסף[3] ומאה כסף[4] ואמר שלשים שקלים[5] - יש במשקלו עשרים וארבעה דרהם משקל הדרהם שש עשרה גרגרים .. גרגרי שעורים .. נמצא משקל הסלע שלש מאות גרגרים ושמונים וארבעה גרגרים .. וכל המשקלים הללו מן הכסף הצרוף שאין בו שום תערובת
— פירוש המשנה לרמב"ם, מסכת בכורות פרק ח הלכה ח, תרגום הרב יוסף קאפח
סלע שווה ל-4 דינרים.
על פי המשפט העברי עונשו של מוציא שם רע היה 100 סלעים. "ראה כמה החמירה תורה בין חומסי חמס לאומרי לשון הרע, שאונס ומפתה וחומס חמס נותן ה' סלעים (צ"ל חמישים סלעים) ואינו לוקה, המוציא שם רע לוקה ונותן מאה סלע." (תוספתא ערכין ב ו).
ואילו האונס והמפתה היה נקנס ב-50 סלעים. "ובאונס ובמפתה להקל ולהחמיר, כיצד אחד שאנס ופתה את הגדולה שבכהונה, ואת הקטנה שבישראל נותן חמישים סלע". (משנה מסכת ערכין ג ד), על פי האמור בתורה, בספר דברים:
- כִּי יִמְצָא אִישׁ נַעֲרָ בְתוּלָה אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה - וּתְפָשָׂהּ וְשָׁכַב עִמָּהּ, וְנִמְצָאוּ?
- וְנָתַן הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִמָּהּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָ חֲמִשִּׁים כָּסֶף -
- וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה תַּחַת אֲשֶׁר עִנָּהּ, לֹא יוּכַל שַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו. {ס}
בתלמוד מובא הפתגם ”מִלה בְּסלע מַשתוֹקא בִּתרֵין” (תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף י"ח, עמוד א') שפירושו, אפילו אם הדיבור יקר, ואף שווה למטבע ה'סלע' אך השתיקה שווה כפליים.
לעיתים מצוי שימוש הפוך בצמד המילים 'מילה בסלע' כתגובית הסמכה של מאן דהו, על מאמר דעה שנראה לו חשוב, צודק או נוקב. משמעות הביטוי בהקשר זה היא, כי כל מילותיו של הדובר כאילו חקוקות בַּסלע, ולא ניתן לערער עליהן או על חשיבותן (בדומה לביטוי האנגלי "carved in stone").