סנט קילדה
ארכיפלג בסקוטלנד / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
סנט קילדה (בגאלית סקוטית: Hiort) הוא ארכיפלג מבודד, השוכן בצפון האוקיינוס האטלנטי במרחק של 64 ק"מ מצפון-מערב לאי ויסט הצפוני. בארכיפלג נכללים האיים המערביים ביותר בהברידים החיצוניים של סקוטלנד[1]. האי הגדול ביותר בארכיפלג הוא הירטה, והצוקים הנמצאים בו הם הגבוהים ביותר בממלכה המאוחדת. האיים כפופים מבחינה מנהלית לרשות המקומית קומהיירל נאן איילין סיאר.
וילג' ביי, הירטה | |||||||
אתר מורשת עולמית | |||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||
נתונים גאוגרפיים | |||||||
מיקום | האוקיינוס האטלנטי | ||||||
קואורדינטות | 57°48′54″N 8°35′15″W | ||||||
שטח | 8.546 קילומטר רבוע | ||||||
גובה מרבי | Conachair | ||||||
נתונים מדיניים | |||||||
מדינה | הממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת | ||||||
אוכלוסייה | 0 בית גידול (2012) | ||||||
אזור זמן | UTC+0 | ||||||
(למפת סקוטלנד מוגדלת) | |||||||
מקורו של השם סנט קילדה מהווה כר להשערות רבות.
המורשת האנושית באיים מאופיינת במספר אלמנטים אדריכליים ייחודיים מהתקופה ההיסטורית ומהתקופה הפרהיסטורית, אף שתיעודים קדומים ביותר של יישוב אנושי במקום מתוארכים לימי הביניים. הכפר מימי-הביניים בהירטה נבנה מחדש במהלך המאה ה-19, אך השפעות הדת, התיירות ומלחמת העולם הראשונה הובילו לפינויו של האי ב-1930[2], וכיום האיים מאוכלסים על ידי אנשי הכוחות המזוינים של בריטניה[3]. האוכלוסייה דוברת הגאלית החלה להתיישב באי כבר ב-1851, ומונה כיום לכל היותר 100 תושבים.
סיפורו של סנט קילדה משך תשומת לב אמנותית, ובין השאר נכתבה אופרה בנושא[4].
הארכיפלג כולו שייך לקרן הנאמנות הלאומית של סקוטלנד. הוא הפך לאתר המורשת העולמית הראשון בסקוטלנד, ואחד מהאתרים הבודדים שהוכרזו כאתרים מעורבים, בשל איכויותיו הטבעיות, הימיות והתרבותיות[5]. האיים משמשים כאתר קינון חשוב למספר מינים של עופות ימיים, ובהם סולה צפונית ותוכי ים אטלנטי. גידרון החורף סנט קילדה ויערון קטן-סנט קילדה הם תת-מינים אנדמיים לאיים[3]. בחודשי הקיץ שוהות במקום משלחות של מתנדבים העוסקות בשיקום הבניינים המקוריים של תושבי האי שנטשו אותו. הם חולקים את האיים עם בסיס צבאי קטן שהוקם ב-1957[6].