סתירת שבעה נקיים
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
סתירת שבעה נקיים הוא כלל הלכתי שיסודו מהתורה, על פיו גם לאחר שזבה ספרה שבעה נקיים, אם במהלך אחד הימים אירע מקרה מסוים הגורם לה טומאה, מקרה זו סותר את הימים הנקיים שכבר ספרה, ועליה להתחיל מחדש בספירה. לעיתים עשוי המושג לשמש גם בתחילת השבעה נקיים, כאשר האישה עצמה נקייה וזבה הפסיק לזוב, אלא שמקרה צדדי (כמו טומאה שאינה קשורה לזיבה) עשוי, לפי דעות מסוימות, לסתור את שבעת הנקיים שהיו עשויים לקדם אותה למצב של טהרה.