עבדות בתנ"ך
סקירת העבדות בתנ"ך / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
העבדות בתנ"ך מתוארת בטקסטים רבים ומשקפת מנהג נפוץ בעת העתיקה. עבדות היא מונח המציין בעלות על אדם אחר שנחשב לרכוש. זכויותיו של האדם המשועבד מועטות ומוגבלות, אין הוא אחראי על גופו ורכושו, ואין הוא חופשי לקבוע את התנהלותו ואת סדר היום שלו.
טקסטים מקראיים מתייחסים למוסד העבדות כמנהג מקובל, מתארים את מעמדם המשפטי של העבדים, וכן תפקידים כלכליים של עבדות, סוגי עבדות ועבדות חוב, המשקפים בצורה יסודית את מוסד העבדות בארץ ישראל בעת העתיקה.[1] ההתייחסות לעבדים היא הן בברית הישנה והן בברית החדשה.
שלושת האבות המתוארים בתנ"ך, נחשבו במעמד גבוה, וכפועל יוצא מכך היו בעלי עבדים. חברות מזרח תיכוניות רבות השתמשו בשפחה כפילגש לצורך רבייה.[2] אזכורים אחרים של עבדות במקרא איפשרו לאדם עני לשעבד את עצמו כעבד עברי, וכן למכור את בתו כאמה עברייה, אמנם תחת מספר סייגים (שמות כ"א 7–11). הכתוב במקרא מתייחס לעבדים בשני המגדרים, אולם בעלי העבדים היו תמיד גברים.
הפפירוסים של יב, אוסף של מסמכים ותעודות שנכתבו בקהילה היהודית ששכנה באי יב (אלפנטין) שבמצרים במאה ה-5 לפנה"ס, מתארים אף הם, בין השאר, את קיומו של מוסד העבדות והתנהלותו בתקופת בית ראשון ובית שני.
בעלי העבדים, במיוחד אלה שהיו להם עבדים בכמויות גדולות, במספרים גדולים, נדרשו להיות עשירים. הן מכיוון שקניית עבד תמיד הייתה דבר יקר, והן עקב סוגיית המיסים. האדונים נאלצו לשלם מיסים עבור עבדים, הן יהודים והן לא-יהודים, מאחר שאותם עבדים נחשבו לחלק מהתא המשפחתי. עבדים נתפסו כחלק חשוב מהמוניטין של המשפחה, במיוחד בתקופה ההלניסטית והרומית, ואל אישה במעמד גבוה התלוו עבדים או שפחות, ששימשו עבורה בני לוויה, דבר שנתפש כהגנה על כבוד האישה.[3] ככל שהזמן התקדם, עבדות הבית התבלטה יותר, ועבדי הבית, שעבדו בדרך כלל כעוזר לאשת הפטריארך, אפשרו לבתים גדולים יותר להתנהל בצורה חלקה ויעילה יותר.[3]
עד מחצית המאה ה-19 נהגה עבדות בארצות הברית במדינות הדרום. מצדדי העבדות נהגו להשתמש בתנ"ך כמקור אלוהי המצדיק את קיום העבדות.[4][5] מצד שני, גם תומכי התנועה לביטול העבדות נעזרו בטקסטים מקראיים כדי לטעון לקושי המוסרי בהחזקת עבדים. אמנם, לכאורה, עמדותיהם היו חלשות יותר.[6][7]