עבודה עברית
מונח במסכת הרעיונית הציונית שמשמעותו עבודה והתכשרות לעבודה של יהודים בכל ענף ומקצוע; והעדפתם בהעסקה אצל יהודים, על פני פועלים נכרים / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
עבודה עברית הוא מונח במסכת הרעיונות הציונית שמשמעותו עבודה והכשרה לעבודה של יהודים בכל ענף ומקצוע; והעדפתם בהעסקה אצל יהודים, על פני פועלים נכרים. השימוש במונח התגבר בתקופת העלייה השנייה, במיוחד אצל חברי מפלגות הפועלים הציוניות, אנשי תנועת העבודה. הם ראו בכיבוש העבודה, דהיינו הכשרה עצמית לעבודה בכל מקצועות העבודה, במיוחד בעבודת כפיים, על ידי יהודים, תנאי הכרחי להגשמת יעדי הציונות בארץ ישראל. התנועה הציונית שמה לה כמטרה להקים חברה יהודית עצמאית בארץ ישראל, ולכן פיתחה את רעיון ההתיישבות בארץ ישראל, תוך כדי קידום העבודה החקלאית בה.[1]
ערך זה עוסק בהעדפת העסקת יהודים. אם התכוונתם לפרויקט המוזיקלי, ראו עבודה עברית (פרויקט מוזיקלי).