קלון (משפט)
מונח משפטי / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
קלון הוא מושג משפטי לתיוג הנלווה לחלק מההרשעות בעבירות הפליליות ומעיד על פגם מוסרי שבוצע על ידי העבריין. התיאוריה המשפטית מבוססת על ערך חברתי לפיו ישנם מצבים בהם עובד ציבור מבצע עבירות, שלא מספיק לתייג אותן כהרשעה פלילית, אלא נדרש עבורן תיוג נוסף של קלון, המבטא את חומרת המעשה ואת הצורך בהרחקת עובד הציבור מתפקידים ציבוריים. קיימות מגבלות שונות המוטלות על עובר עבירה שיש עימה קלון.
בחוקים רלוונטיים בספר החוקים הישראלי נקבע שקלון פוסל את המורשע מלכהן במשרות ציבוריות שונות. שופט בית המשפט העליון חיים כהן הגדיר זאת באמרו[1]: ”הקלון האמור כאן הוא פגם מוסרי המעיד על בעליו שאין הוא ראוי לבוא בקהל ישרים, וממילא אין הוא ראוי לשאת באחריות ציבורית להחלטות ולמעשים אשר ענייני הכלל ושלום הציבור תלויים בהם”.
קביעת הקלון יכולה להיעשות באחת משתי דרכים: מכוח הסדר חקיקתי, המאפשר פנייה לבית משפט לשם הכרעה בשאלת הקלון[2]; או במסגרת הכרעת הדין של בית משפט או קביעה של מי שהוסמך לכך (לדוגמה: היועץ המשפטי לממשלה) כי מדובר ב"עבירה שיש עימה קלון".
מאז ראשית המאה ה-21 הולך ופוחת השימוש בחקיקה במונח "עבירה שיש עמה קלון", ותחת זאת מופיעה בדרך כלל התיבה "עבירה שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה...". זאת, משום שהמונח "קלון" מבטא פסול מוסרי, שאינו תואם תמיד את נסיבות המקרה[3].