עבר-קולי
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
עבר־קולי (באנגלית, "Transonic") הוא ביטוי באווירונאוטיקה המתאר טיסה הקרובה למהירות הקול, העומדת על 343 מטר לשנייה (1,235 קמ"ש בגובה פני הים בתנאים אטמוספיריים), המיוחסת לאוויר בו כלי הטיס נע.
בדרך־כלל תחום זה של מספר מאך הוא בין 0.72 ל־1.0 (965-1,235 קמ"ש בגובה פני הים).
תנאי זה תלוי לא רק במהירות תנועת כלי הטיס, אלא גם בטמפרטורה של זרימת האוויר בסביבה המקומית שלו. בצורה רשמית תחום זה מוגדר בין מספר המאך הקריטי, כאשר חלק מזרימת האוויר על כלי הטיס הוא על־קולי, ומהירות גבוהה יותר, בדרך כלל מספר מאך של הזרימה הוא 1.2, כאשר רוב זרימת האוויר היא מהירות על־קולית. בין מהירויות אלו חלק מזרימות האוויר הן על־קוליות, אך חלק שלא ניתן להזניח אינו על־קולי.
רוב המטוסים המודרניים המונעים על ידי מנוע סילון יכולים לנוע במהירויות עבר־קוליות. עבור מהירויות אלו ישנה עלייה בגרר עבור מספר מאך בקרבת 0.8, ובדרך כלל עלויות הדלק עקב הגרר מגבילות את מהירות הטיסה. ישנם ניסיונות להוריד את הגרר עבור כלי טיס מהירים - המוכרים מבניהם הם השימוש בכנפיים משוכות וחוק השטח של ווייטקומב.
אי יציבות חמורה יכולה להיווצר בעקבות מהירות עבר־קולית. גלי הלם נעים דרך האוויר במהירות הקול. כאשר כלי טיס נע במהירות הקול, גלי ההלם הנוצרים לפניו הופכים לגל הלם גדול מאוד. בטיסה עבר־קולית, כלי הטיס חייב לעבור דרך גל ההלם הזה, ובנוסף להתמודד עם אי־היציבות הנוצרת על ידי האוויר, הנע מעל מהירות הקול, מעל חלקים מהכנף המאטים את שאר חלקיה.
מהירויות על־קוליות יכולות להתרחש בקצה להבי המסוק ושל כלי טיס אחרים. דבר זה גורם למאמצים לא שווים וחמורים על הלהבים, ועלול לגרום לתאונות, המגביל את גודל הלהבים בכלי טיס ובמהירויות הטיסה לפנים של מסוקים (כאשר המהירות הזו מתווספת הצד הקדמי של הלהב, וכביכול יוצרת מהירויות עבר־קוליות מקומיות).