עליית ביתא ישראל
עליית יהודי אתיופיה לישראל / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
עליית ביתא ישראל (עליית יהדות אתיופיה) נולדה מתוך ערגה לציון וירושלים במשך שנות קיומה של הקהילה היהודית באתיופיה. בשנת 1848 נשלחה איגרת מביתא ישראל ליהודים שבאירופה ובה נזכר כי הקהילה מחכה לביאתו של המשיח ולקיבוצם של היהודים. שנה לאחר מכן נשלחו דניאל בן חנניה ובנו משה לארץ ישראל וכך התחילה מסכת התכתבויות בין ירושלים לאתיופיה.
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | |
עליית יהודי אתיופיה |
|
בשנת 1862 התעצם גל ציונות ששטף את הקהילה וזכה לשם עליית תרכ"ב בהנהגת המלקוסה אבא מהרי, לאחר שהקיסר תוודרוס השני התיר ליהודים לעזוב את קיסרותו. עלייה זו נכשלה ותוארה כאסון שבו רבים מתו מרעב ומחלות. המסע שהשאיר צלקת לעדה מנע ממנה עלייה רגלית נוספת, אך הציונות המשיכה לבעבע בליבותיהם והתפילות למען ירושלים רק התגברו. הקהילה הדגישה כי העלייה בוא תבוא והיהודים יתאספו מכל העולם לציון.
ב-1949 נערך מבצע מרבד הקסמים שבמהלכו עלו לישראל כחמש מאות יהודים עדנים מג'יבוטי ואריתריאה, ושנה לאחר מכן הגיעו לקהילות ביתא ישראל שליחי העלייה העדנים הראשונים. ב-1955 עלו 25 נערים לישראל על מנת לעבור הכשרה בכפר בתיה. בשנות ה-60 עלו שאר היהודים העדנים מאריתריאה בעקבות מלחמת העצמאות של אריתריאה. בסוף שנות השבעים החלה רשמית עלייתם של ביתא ישראל כאשר שתי קבוצות של כ-200 יהודים הועלו לארץ, לאחר מכן החלה העלייה דרך סודאן שתחילתה במבצע אחים ושיאה היה במבצע משה ובמבצע שבא, עלייה זו גבתה את חייהם של כארבעת אלפים נפש. החיסול הרשמי של ההתיישבות היהודית באתיופיה התרחש בסוף שנות השמונים כאשר עשרות אלפי יהודים נטשו את בתיהם ועלו במבצע שלמה. לאחר מכן בין השנים 1992–1999 עלו לישראל יהודי קווארה. קבוצה יהודית מוכרת מביתא ישראל שנשארו מאחור לאחר מבצע שלמה.
ב-1993 החלה עליית הפלאשמורה. עלייה מאתיופיה של קבוצות ויחידים בעלי זיקה משפחתית לביתא ישראל נמשכת על פי החלטות ממשלה לאורך השנים וגם בשנת 2020.[1]