עומק אופטי (אסטרופיזיקה)
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
עומק אופטי (אנגלית: Optical depth) באסטרופיזיקה הוא גודל פיזיקלי חסר ממדים המתאר את הפיזורים והבליעות שעוברת קרינה בעת מעבר דרך תווך. בהכללה ניתן לראות זאת כרמת השקיפות של תווך. כאשר קרינה אלקטרומגנטית או קרינת חלקיקים עוברת דרך תווך, חלק מהפוטונים או החלקיקים נבלעים או מפוזרים בתווך, בזמן שאחרים עוברים דרכו. כך שטף הקרינה מונחת על ידי מעבר בחומר. עומק אופטי הוא מדד למספר הפיזורים והבליעות שעוברת הקרינה, כלומר מדד לעוצמת ההנחתה של הקרינה.
ערך זה עוסק במדד למספר הפיזורים והבליעות שעוברת קרינה בעת מעבר דרך תווך. אם התכוונתם למדד לשקיפות של גוף כלשהו, ראו שקיפות (אופטיקה)#מדדים לשקיפות.
לרוב מגדירים עומק אופטי לגרמי שמים גזיים כמו כוכבים או ענקי גזים. עומק אופטי תלוי בספיגות של החומר ממנו מורכב הגרם והקשר בין עומק פיזי (המסומן לרוב באות z) לבין עומק אופטי (המסומן לרוב באות ) יכול לעזור בתיאור של המבנה הפנימי של הגרם.