עירום (אמנות)
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
באמנות, הצגת דמות בעירום היא מסורת, בעיקר באמנות בעולם המערבי, והשימוש בה נעשה כדי לבטא את האידיאלים של יופי גברי או נשי, וכן תכונות אנושיות אחרות.
באמנות יוון העתיקה היה זה עיסוק מרכזי, ולאחר תקופה חצי-רדומה במהלך ימי הביניים, חזר העירום למקום מרכזי באמנות המערבית, עם הרנסאנס. נעשה שימוש בדמויותיהם של ספורטאים, רקדנים, ולוחמים על מנת להביע חיים ואנרגיה אנושית, כאשר העירום, בתנוחות שונות, מבטא רגשות בסיסיים או מורכבים כגון פאתוס[1].
אמנים מודרניים ממשיכים לחקור נושאים קלאסיים, אבל גם ייצוגים מופשטים יותר, תוך התרחקות מאידיאליזציה של ייצוג אנשים. במשך רוב שנות המאה העשרים, המודרניסטים לא מצאו עניין רב בייצוג היופי האנושי, שכן במקום זאת הם התמקדו בבניית היופי באמצעים פורמליים[2]. בימינו, או בעידן הפוסט-מודרני, העירום נתפס כפאסה על ידי הרוב[3], עם זאת תמיד ישנם אמנים שמוצאים השראה בגוף האדם האנושי[4].[דרושה הבהרה]
במובן אחד, עירום הוא יצירת אמנות יפה שהנושא המרכזי שלה הוא גוף האדם הלא-לבוש[5], היוצר סוגה של נושא באמנות, באותו אופן כמו נופים וטבע דומם. לעיתים קרובות, גם סוגים אחרים של אמנות עושים שימוש בדמויות לא-לבושות, כמו ציורי היסטוריה, אמנות אלגורית ודתית, דיוקנאות, או אמנות דקורטיבית. אמנם אין הגדרה אחת של אמנות יפה, ישנן תכונות מסוימות המקובלות על רוב ההגדרות. באמנות יפה הנושא הוא לא רק מועתק מן הטבע, אלא משתנה על ידי האמן לאובייקט אסתטי, בדרך כלל ללא תועלת משמעותית, מטרה מסחרית (פרסום, איור), או למטרות דקורטיביות בלבד.
יש גם את עניין הטעם האישי; העירום הוא חלק מהתרבות הגבוהה. עם זאת, טעם באמנות איננו סובייקטיבי לחלוטין, אלא כולל קריטריונים של מיומנות ואומנות ביצירת אובייקטים, תקשורת מורכבת של העברת מסרים בצורה לא טריוויאלית, ויצירתיות[6]. עבודות שבעבר התקבלו כתרבות גבוהה, נראות כיום חיקוי או סנטימנטליות[7], או, בקיצור, קיטשיות[8].