עיר סגורה
עיר המחייבת הרשאות מיוחדות לכניסה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
עיר סגורה או עיר סודית (ברוסית: Закры́тое администрати́вно-территориа́льное образова́ние - ЗАТО מילולית: "מערך טריטוריאלי־מינהלי סגור" בראשי תיבות: זאט"ו) היא עיר ובה מתקנים צבאיים סודיים או מפעלי תעשייה ומכוני מחקר סודיים ובעלי חשיבות אסטרטגית. ערים כאלה נפוצו בברית המועצות בתקופה הסובייטית. ערים שהכילו מתקנים שהשתייכו לתוכנית החלל הסובייטית כונו "ערי חלל" (космоград, "קוסמוגרד") וערים שהכילו מתקנים שהשתייכו לפרויקט הגרעין הסובייטי נקראו "ערי גרעין" או "ערי אטום" (атомград, "אטומגרד").
על עיר סגורה חלו מגבלות כניסה ויציאה, היא לא הופיעה במפות (למעט מפות מסווגות) ולא כיוונו אליה שלטי הכוונה בדרכים. האוכלוסייה כללה בדרך־כלל אנשי מקצוע שנבחרו בקפידה כגון מדענים שנהנו בתמורה לכליאתם, למעשה, מרמת חיים גבוהה יחסית, חינוך איכותי וחיי תרבות עשירים. תקלות במתקנים סודיים בערים סגורות שגרמו לאסונות נשארו בגדר סוד, לא דווחו ולא נחקרו כמעט. גם לאחר התפרקות ברית המועצות ישנן ברחבי רוסיה כ־40 ישויות עירוניות בעלות "פוטנציאל מדעי וטכנולוגי גבוה ומערך תעשייתי מדעי־טכנולוגי" הנקראות נַאוּקוֹגְרַד (ברוסית: наукоград, "עיר מדע"[1]) ולהן מעמד מסווג. בנוסף לערים סגורות נסגרו בתקופה הסובייטית מחוזות גבול מסיבות ביטחוניות (כגון קלינינגרד או האיים סארמאה והיומאה), שהכניסה אליהם הותרה לבעלי אישורים מתאימים בלבד. אזורים כאלה התקיימו גם במדינות נוספות בגוש המזרחי כגון הגבול בין שתי הגרמניות, מצידו המזרחי ואזור הספר של צ'כוסלובקיה. ארכיפלג נוביה זמליה נסגר עקב היותו מתקן לניסויים גרעיניים[2].