עישון פסיבי
חשיפה פסיבית לעשן סיגריות / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
עישון פסיבי (SHS, עישון כפוי, עישון סביבתי, עישון מיד שנייה) מתרחש כאשר אנשים שאינם מעשנים שואפים בצורה פסיבית עשן סיגריות או טבק, שמעשנים אנשים אחרים הנמצאים בסמוך.
עשן סיגריות מכיל יותר מ־7,000 כימיקלים, מתוכם מאות מוגדרים כרעילים,[1] בעקבות כך הוא גורם למחלות, נכות ומוות.[2][3] כאשר אדם מעשן סיגריה, שלושה רבעים מהעשן משתחרר לסביבתו של האדם, כאשר רק רבע ממנה נשאף לגופו. הסכנות הבריאותיות של עישון פסיבי הן קונצנזוס מדעי.[4][5][6] סיכונים אלו היו מוטיבציה מרכזית לחוקים נגד עישון במקומות עבודה ובמקומות ציבוריים מקומיים, כולל מסעדות, ברים, מועדוני לילה ושטחים ציבוריים פתוחים.[7]
בסקר של ארגון הבריאות העולמי התלוננו 35% מהישראלים כי הם חשופים לעישון פסיבי.[8]
מחקרים הוכיחו שגם במרחק של מעל 9 מטר ממישהו שמעשן, כולל הימצאות באוויר הפתוח, האדם שאינו מעשן נחשף לעישון וניתן יהיה למצוא בדמו חומרים מסוכנים.[9] על פי המרכזים לבקרת מחלות ומניעתן אפילו חשיפה קצרה לעישון פסיבי עלולה לגרום לנזק כלשהו לבריאות, כך שהדרך היחידה למנוע את הנזק לחלוטין הוא למנוע חשיפה לעשן לחלוטין על ידי הגדרת אזורים נטולי עישון סיגריות. מחקרים שבחנו את השפעתם של יצירת סביבה סטרילית לעישון הראו שיש לה מספר ערכים מוספים, דוגמת הגברת סיכויים בגמילה מעישון וגורם לירידה בסיכוי להתחיל לעשן.[1]
מתוך 6 מיליון בני אדם שמתים בשנה ברחבי העולם מעישון, יותר מ־600 אלף מתים כתוצאה מעישון פסיבי.[8] במדינת ישראל מתוך כ־8,000 איש שמתים מעישון מדי שנה, כ־800 מתים כתוצאה מעישון פסיבי.[10]
בטווח הקצר – העישון הכפוי גורם לגירוי בעיניים, כאב ראש, בחילה, שיעול וסחרחורת.[11][12]