עליית השפה הצרפתית בבריסל
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מאז נוסדה ממלכת בלגיה בשנת 1830, הפכה בריסל מעיר שכמעט כל תושביה דוברים הולנדית לעיר מעורבת רב לשונית, שבה רוב האוכלוסייה מדברת צרפתית, והצרפתית משמשת בה כלינגואה פרנקה. שורשיו של תהליך זה, של עליית השפה הצרפתית בבריסל, עוד במאה ה-18, והוא הואץ לאחר שבלגיה זכתה בעצמאות ושטחה של העיר גדל.[2][3]
עיקר התמורה התחוללה לא רק בגלל התווספות של דוברי-צרפתית לאוכלוסיית העיר, אלא בגלל מעבר של דוברי ההולנדית עצמם לדבר בצרפתית, שינוי שהתרחש לאורך כמה דורות. הסיבה העיקרית לכך הייתה היוקרה הפחותה שהשפה ההולנדית סבלה ממנה באותה עת.[4] רק מאז שנות השישים של המאה העשרים, אחרי שנתקבע גבול לשוני ופלנדריה החלה להתפתח מבחינה חברתית וכלכלית, התחילו הפלמים לנסות ולעצור את המעבר של בריסל לצרפתית.[5] כמה מועצות מקומיות דוברות-הולנדית בסביבותיה של בריסל הפכו גם הן לדוברות צרפתית בעקבות הגירה מן העיר, במהלך המחצית השנייה של המאה ה-20. תופעה זו, ומעמדה של בריסל בכלל בבלגיה הפדרלית, היא אחד הנושאים מעוררי-המחלוקת ביותר בפוליטיקה של בלגיה.
משום שהעיר היא דוברת הולנדית במקורה, ומשמשת כבירתה של מדינה דו-לשונית (כמו גם בירתה של פלנדריה עצמה), המפלגות הפלמיות תובעות כי מחוז בריסל כולו (אחד משלושת החלקים המרכיבים את הפדרציה הבלגית) יהיה דו-לשוני לחלוטין, כולל העיריות המרכיבות אותו וכל השירותים לציבור. כמו כן, הן דורשות כי מחוז-הבחירה בריסל-האלה-וילפורדה (Brussel-Halle-Vilvoorde) יחולק כך שמחוז האלה-וילפורדה הפלמי יופרד ממחוז בריסל. הקהילה דוברת-הצרפתית רואה בגבול הלשוני דבר מלאכותי[6] ודורשת כי תחום המחוז הדו-לשוני יורחב ויכלול לפחות את שש המועצות המקומיות מחוץ לבריסל שיש בהן מעמד מיוחד ללשון הצרפתית, אף על פי שהן חלק מפלנדריה. פוליטיקאים פלמיים מתנגדים בתוקף לדרישה זו.