איסור עריות
איסור ביהדות על קיום יחסי מין בתנאים מסוימים / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ביהדות, איסור גילוי עריות הוא איסור על קיום יחסי מין בין אנשים שאינם רשאים לעשות זאת, כגון קיום יחסי מין בין אב לבתו, בין אם לִבנהּ ובין אח לאחות. איסורי עריות מפורטים בספר ויקרא, בפרשיות אחרי מות וקדושים. המילה עריות היא לשון רבים של המילה "ערווה" - שפירושה מקום מוסתר וצנוע[1].
מקרא | ספר ויקרא, פרק י"ח |
---|---|
משנה תורה | הלכות איסורי ביאה |
ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, לאו ש"ל עד לאו שנ"ג ספר החינוך, מצווה קפ"ח עד מצווה רי"א |
בנוסף נכללים באיסור אם חורגת, כלה, דודה, גיסה, חמות, נכדה ועוד, איסור לשאת אישה ובתה, וכן משכב זכר ומשכב בהמה וכן משכב עם נידה. איסור זה כולל על פי הרמב"ם 24 מצוות לא תעשה שונות (ספר המצוות - מצווה ש"ל עד מצווה שנ"ג) מתוך כלל 365 מצוות לא תעשה. חז"ל הרחיבו איסור זה לקרובי משפחה רחוקים יותר כמו סבתא, נינה, כלת הבן ועוד רבים.
גילוי עריות הוא מהחטאים החמורים ביותר – הוא נמנה עם שלוש העברות שהן בגדר "ייהרג ואל יעבור" (שלוש העברות הן: עבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים. על עברות עלו חרב בית המקדש הראשון). כאמור, משכב זכר הוא אחד מאיסורי העריות ביהדות, ומכאן החומרה שהיהדות רואה בלהט"ב של ימינו. עם זאת, יש להבחין בין איסורי עריות החמורים לבין איסורי ביאה אחרים שבתורה, כגון איסור זנות (יחסי מין שלא במסגרת הנישואים, עם אשה לא נשואה) או איסור גרושה לכהן (ראה איסורי נישואים לכהן), בהם נאמר יעבור ואל ייהרג. באיסורי עריות העונש הוא כרת, ובחלק מהמקרים אף מיתת בית דין, והחוטא בשוגג חייב להביא קרבן חטאת. כמו כן, המקדש אישה שהיא ערוה לו - אין הקידושין תופסים, ואם נולד ולד מקשר כזה - הוא ממזר, שאינו יכול לשאת אלא ממזרת, או חסרת ייחוס אחרת. לעומת זה באיסורי ביאה אחרים העונש הוא מלקות, השוגג פטור מקרבן, המקדש אישה אסורה - קידושיו חלים, והולד אינו ממזר.