ערש הציוויליזציה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
המונח ערש הציוויליזציה (באנגלית: Cradle of civilization) מתייחס למקומות שבהם החלה התפתחות הציוויליזציה האנושית. התפיסה הנפוצה כיום היא, שלא היה מקום אחד שהוא ערש הציוויליזציה האנושית, אלא היו כמה תרבויות שהתפתחו במקביל באופן עצמאי, כאשר האזורים בהם התפתחו לראשונה ציוויליזציות היו אזור הסהר הפורה (במצרים העתיקה, הלבנט, ובמסופוטמיה), הודו העתיקה וסין הקדומה. מידת ההשפעה ההדדית של התרבויות הקדומות הללו זו על זו שנוי במחלוקת. כמו כן, התפיסה המקובלת כיום היא שהתרבויות הפרה-קולומביאניות של מסו-אמריקה, בעיקר אלו אשר נמצאו באזור בו נמצאת כיום מקסיקו, ואלו שנמצאו באזור בו נמצאת כיום פרו, התפתחו באופן מבודד ועצמאי מהציוויליזציות של אירואפרסיה.
ההיסטוריונים נוהגים להגדיר קיומן של ציוויליזציות על פי קריטריונים שונים, כגון שימוש בכתב, וקיומן של ערים, מעמדות חברתיים, חקלאות, בעלי חיים, מבני ציבור, מטלורגיה, וארכיטקטורה מונומנטלית.
עדויות קדומות ליישובי קבע מהתרבות הנאטופית נמצאו באזור הלבנט ומתוארכים לסביבות תחילת האלף ה-12 לפנה"ס. ייתכן שיישובים אלה לא התבססו על חקלאות. המעבר לחקלאות התרחש בסהר הפורה כ-11,500–12,000 שנים לפני זמננו, ובאופן עצמאי גם באזורים אחרים, במה שמכונה המהפכה הנאוליתית.[1][2]