עשרת הרוגי מלכות
עשרה תנאים שהוצאו להורג באכזריות על ידי השלטון הרומאי בארץ ישראל / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
עשרת הרוגי מלכות היו עשרה תנאים שעל פי מסורות קדומות שונות הוצאו להורג באכזריות על ידי השלטון הרומאי בארץ ישראל, משום שלא סרו למשמעתם, והמשיכו ללמוד תורה וללמד אותה. עשרה הרוגים אלה הפכו לחלק מהתודעה היהודית של עמידה ומסירות נפש כנגד גזירות השמד שהטילו הרומאים.
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: ערבוב בין אגדה להיסטוריה. | |
על פי המסורת של מדרש אלה אזכרה (אנ'),[1] עשרת ההרוגים, שלהם השפעה רבה על מסירת התורה וההלכה, היו: רבן שמעון בן גמליאל הזקן, רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול, רבי חנינא בן תרדיון, רבי עקיבא בן יוסף, רבי יהודה בן בבא, רבי יהודה בן דמא, רבי חוצפית המתורגמן, רבי חנינא בן חכינאי, רבי ישבב הסופר ורבי אלעזר בן שמוע.
חלק מהמקורות מספרים שהקיסר הרג את החכמים הללו כעונש על חטא מכירת יוסף בידי עשרת אחיו על פי דברי הפסוק "וגונב איש ומכרו מות יומת" (ראו להלן). מסורת זו מעלה קשיים רבים שכן לא כל החכמים המנויים בסיפור זה חיו באותה תקופה, וגם מדברי התלמוד ומדרשים רבים אחרים עולה שחלק מהחכמים הנזכרים מתו באירועים נפרדים ולא יחד עם חבריהם.