פאידיאה
מונח ביוונית שפירושו חינוך ראשוני / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
פאידיאה (ביוונית: παιδεία) הוא מונח ביוונית שמשמעו "מכלול הידע וההכשרה שבן התרבות נדרש להם כדי להשיג שלמות אנושית"[1], או "חינוך של החבר האידיאלי בחברה". הוא מבוסס הן על רכישת ידע ומיומנויות, אך חשוב יותר - על תרגול אזרחות פעילה ומשתתפת בתהליכים הפוליטיים[2].
ראשית הפאידיאה מתוארכת לסביבות המאה ה־5 לפנה"ס[3]. במדינה היוונית העתיקה, הפוליס, הילדים זכו לחינוך שכלל מגוון של מקצועות, כמו אריתמתיקה, פילוסופיה, מוסיקה, ותרגילים גופניים. אידיאלים חינוכיים אלה נחשבו בעיני היוונים בסיסיים, חיוניים, ובעלי תפקיד משמעותי בפיתוח עתידו של הילד[דרוש מקור]. על פי עדויות שתוארכו לשנת 55 לפנה"ס, כללו לימודי הפאידאיה גם הכשרה רטורית המיועדת לנואמים, שנקראה "Cicero’s humanitas", ותרגומה המילולי הוא "טבע האדם". הכשרה זו התפשטה מאוחר יותר לעולם היווני-רומי בכלל ובה טמונים שורשי מדעי הרוח המודרניים[3].