פגיעה באוטונומיה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
בהקשר של דיני הנזיקין, המונח "פגיעה באוטונומיה" מתייחס לראש הנזק הקובע פיצויים בגין עוגמת הנפש שנגרמה לאדם בגלל ששללו ממנו את האפשרות לבחור. הפגיעה באוטונומיה מופיעה במקרים רבים בהקשר של תביעות רשלנות רפואית, בהם הוכחה רשלנות באי מסירת מידע רלוונטי לידי המטופל או באי קבלת הסכמתו להליך רפואי שעבר, אולם לא הוכח קשר סיבתי עובדתי בין הרשלנות לבין הנזק, בכך שבית המשפט העריך שהנפגע היה בוחר באותה דרך בה פעלו הרופאים ועל כן הנפגע אינו זכאי לפיצוי על נזקיו הפיזיים. הפיצוי על פגיעה באוטונומיה מעניקה לנפגע פיצוי על עצם שלילת הבחירה.
הדוקטרינה של פגיעה באוטונומיה היא חדשה, והוכרה לראשונה בישראל בשנת 1999, בפסק דין "דעקה" של השופט תיאודור אור.[1] פיצוי נפרד על פגיעה באוטונומיה היא כמעט ייחודית לשיטת המשפט הישראלית ובשיטות משפט אחרות היא מוזכרת, אך מוכללת בתוך פיצוי על נזקים אחרים. בתחילה, ניתן בישראל פיצוי נמוך יחסית על הפגיעה באוטונומיה, אולם משנת 2011 הוחל בפסיקת סכומים משמעותיים יותר של מאות אלפי שקלים. השאלה של הכרה בפגיעה באוטונומיה בנפרד מנזק בלתי ממוני טהור אחר, והשאלה האם פגיעה באוטונומיה ראויה לפיצוי על עצם הפגיעה האובייקטיבית או רק כאשר הפגיעה גרמה לנפגע תחושות שליליות, נתונות במחלוקת וטרם הוכרעו.