פוגת מוות
פואמה שכתב המשורר פאול צלאן לפני סוף מלחמת העולם השנייה, בסוף 1944 או בתחילת 1945 / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
פוגת מוות (במקור: Todesfuge) היא פואמה שכתב המשורר פאול צלאן לפני סוף מלחמת העולם השנייה, בסוף 1944 או בתחילת 1945.[1] פוגת מוות היא היצירה המפורסמת ביותר של צלאן, וזכתה לתרגומים לשפות רבות. יצירה זו כוללת דימויים שהפכו לשם דבר, כמו "חלב שחור", הדימוי שבו מתחיל השיר, ראשית המשפט המהווה פזמון חוזר בפוגה. יש בשיר שתי דמויות: דמותו של "איש גר בבית והוא מנגן בנחשים", דמות הקלגס הרודה ביהודים ואף הורג בהם – ומנגד דמות המשורר, שהוא חלק מאישיות קולקטיבית, ה"יהודים", הנקראים בשריקה לחפור קברים, הנקראים לנגן מנגינות ריקודים. שתי הדמויות, במקביל, מעלות לנגד עיני רוחן שתי דמויות נשיות, האחת ששער הזהב שלה מרמז לגרמניותה, היא מרגרטה, והשנייה, ששערה אפר, כראוי ליהודייה שגופתה נשרפה, היא שולמית. לא במקרה בחר צלאן המשכיל בשני שמות אלה – השמות מסמלים את התרבויות: כך מרגרטה, הגיבורה של גתה בפאוסט, וכך שולמית, אהובתו של שלמה המלך ועל פי פרשנים מסוימים הדמות המתוארת בשיר השירים.
פוגת מוות |
---|
חָלָב שָׁחֹר שֶׁל שַׁחַר אנַחְנוּ שׁוֹתִים עִם עֶרֶב |
בית ראשון מתוך "Todesfuge" (מגרמנית: שמעון זנדבנק) |