פוזיטיביזם לוגי
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
פוזיטיביזם לוגי הוא זרם בפילוסופיה של המדע ובפילוסופיה של הלשון. זרם זה נוצר באוסטריה בסוף שנות העשרים, על ידי החוג הווינאי שבראשו עמד מוריץ שליק, וכן על ידי אנשי החוג הברלינאי (אנ'). אנשי החוג טענו שמרבית הפילוסופיות שנכתבו עד אז היו שגויות מיסודן ואף חסרות משמעות במובן החמור ביותר, כי לא הסתמכו על מידע המגיע מהחושים. האסכולה ביקשה לנסח משפטי פרוטוקול הנובעים ישירות מהתנסות חושית וידע אמפירי, ועליהם לבנות פילוסופיה חדשה. תזה מרכזית בפוזיטיביזם הלוגי הייתה עקרון האישוש (אנ'), שלפיו רק טענות שניתנות לאימות אמפירי, כלומר על ידי החושים, הן בעלות משמעות קוגניטיבית. טענות מתחומי המטאפיזיקה, התאולוגיה, האתיקה והאסתטיקה יהיו חסרות משמעות מבחינת קוגניטיבית. טענות לא אמפיריות שכאלו, יכולות להיות בעלות משמעות רק בהשפעתן על רגשות והתנהגות, אבל הן אינן נושאות איתן מידע עובדתי או ערך אמת.