פולאבים
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
פולאבים (ברוסית: Полабы; בפולנית: Połabianie) הוא שם כולל המתייחס למספר שבטים סלאביים מערביים שנכחדו ברובם, אשר ישבו לאורך נהר האלבה, בין הים הבלטי מצפון, נהר הזאלה (Saale)[1] והגבול הסקסוני[2] ממערב, הסודטים ופרנקוניה מדרום, ופולין ממזרח. הפולאבים היו ידועים גם כ"סלאבים של האלבה"[3] וכ"ונדים".
הסלאבים הפולאבים החלו להתיישב בשטח גרמניה של היום במחצית השנייה של האלף הראשון לספירה. במהלך המאה ה-12 הם נכבשו בידי הסקסונים והדנים, וכתוצאה מכך נכללו במרוצת הדורות באימפריה הרומית הקדושה. השבטים עברו בהדרגה תהליך התגרמנות, ובמאות שלאחר מכן התבוללו; הסורבים הם צאצאיהם היחידים של הפולאבים אשר שמרו על זהותם ועל תרבותם. השפה הפולאבית נכחדה כיום. עם זאת, שתי השפות הסורביות מדוברות כיום בפי כ-60,000 מתושבי האזור, וממשלת גרמניה מכירה בהן כשפות רשמיות של האזור.