פועל יוצא
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
פועל יוצא (בלועזית: טרַנזיטיבי) הוא פועַל שאינו עומד בפני עצמו, וזקוק למשלימים על מנת לשמש במשפט בעל משמעות. הגדרת המונח פועל יוצא השתנתה לאחרונה בחקר הבלשנות עם הרחבת השימוש בו לניתוח שפות זרות שאינן עברית, וכיום יש לו שתי משמעויות: ההגדרה המקורית בעברית עליה עמד לפני כאלף שנה אדונים הלוי (דונש בן לברט), והגדרה חדשה ונרחבת יותר של הבלשנות המשווה.
דונש זיהה את הפועל העומד בלשון העברית, לאחר שלמד עליה מן הדקדוק בלשון הערבית.
המונח משמש הן לצורך ניתוח והסבר של מונחים בכתבים ישנים, וכן לחקר התפתחות היכולת הלשונית בילד או בלומדי שפות חדשות.[1] ישנה כיום מחלוקת בין החוקרים אם זוהי הגדרה לקסיקלית דקדוקית בלבד או מונח בחקר המורפולוגיה והמשמעות.