פילוסופיה מכניסטית
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
פילוסופיה מכניסטית (באנגלית: Mechanical Philosophy) היא תפיסת עולם על פיה כל תופעה בטבע ניתנת להסבר על ידי מנגנוני סיבה ותוצאה מכניים חיצוניים ואין לייחס לשום תופעה בטבע מניע פנימי. גישה זו רואה בעולם מעין מכונה ענקית הנעה לפי חוקים מתמטיים נצחיים החלים באופן שווה על כל מקום בחלל.
הפילוסופיה המכניסטית התפתחה במאה ה-17 בד בבד עם המהפכה המדעית. השקפה זו קידמה את האמונה שניסוי הוא מקור לידע, שעל המתמטיקה לספק תיאור הולם של חוקי הטבע ושלדדוקציה המתמטית להוות עקרון מוביל בחיפוש אחר אמיתות חדשות.[1] עם זאת, לא כל הפילוסופים המכניסטים דגלו בניסוי כמקור לידע ובמתמטיקה כאמצעי הטוב ביותר לתיאור העולם, למרות העובדה שהשקפת עולמם היא זו שהשפיעה על המהפכה המדעית.
בימינו יש לחלק בין מי שדוגל בתפיסה מכניסטית של עולם החומר בלבד לבין מי שמוסיף לה גם מכניזציה של הנפש (mind). מטבע הדברים תומכי המכניזציה של הנפש הם מטריאליסטים, אשר סבורים כי הנפש אינה אלא תוצר לוואי של הפעילות המוחית.
בין הפילוסופים והמדענים המכניסטיים הראשונים נהוג למנות את גליליאו גליליי, רנה דקארט, תומאס הובס, פייר גסנדי ורוברט בויל.