פלאוגרפיה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
פָּלֵאוֹגְרַפְיָה (מיוונית: γράφειν παλαιός, 'גרפין פלאוס': גרפין - לכתוב, פלאוס - עתיק) היא ענף מחקר העוסק בחקר הכתב והתפתחותו הגרפית. זהו ענף מחקר המקביל לאפיגרפיה (העוסקת בתוכן הכתובות ובידע ההיסטורי והאנתרופולוגי העולה מהן).
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ויקיזציה. | |
הכתב הוא תוצר מעשי ידי אדם, וצורת כל אות בו היא מוסכמה, שכן הוא צריך להיות מובן הן על ידי הכותב והן על ידי הקורא. שפה בינלאומית רווחת (לינגואה פרנקה) חייבת להיות אחידה ומובנת אפילו על פני אזורים נרחבים. ובכל זאת, כמו בכל מעשי ידי אדם יש גם בכתב התפתחות איטית. מעקב ולימוד התפתחות זו היא בסיס עבודתו של הפלאוגרף. מתוך מעקב אחר ההשתנות של כל אות ואות בכתב, ושל כל האלפבית גם יחד, ומתוך נקודות מוצא ידועות, מנסה הפלאוגרף להעריך את זמן כתיבתה של כתובת היסטורית.
בדרך כלל מתייחסת הפלאוגרפיה לכתובות בדיו, שכן בהן ניתן להבחין בהתפתחות הגרפית המתרחשת בכתב מזמן לזמן. הפלאוגרפיה מתייחסת פחות לכתובות לפידריות (כתובות החקוקות על אבן, או מעוצבות בפסיפס), שכן בהן קשה ביותר להבחין בהתפתחות, מן הטעם הפשוט שהן לא נחקקו בהכרח על ידי יודע קרוא וכתוב, אלא על ידי בעל מלאכה (סתת או אמן פסיפסים) שהעתיק אל האבן או הפסיפס שרטוט שהוכן על ידי סופר.
בדרך כלל אין בתהליך התפתחותו של כתב 'מהפכות' אלא רק שינויים איטיים. יחד עם זאת קרו מקרים שהוחלף כתב על ידי הוראה מגבוה (כמו: החלפת הכתב העברי העתיק בכתב המרובע; החלפת הכתב הערבי בכתב הלטיני בשפה הטורקית; החלפת הכתב הגרמני (פרקטור, המכונה בפי העם בשם 'גותי') בכתב לטיני בשפה הגרמנית). תהליך כזה כבר חורג מתחום עיסוקו של הפלאוגרף.