פלייסמייקינג
גישה בתכנון עירוני לשיפור המרחב הציבורי / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
פלייסמייקינג (מאנגלית: Placemaking) היא גישה מעשית בתחום העיצוב העירוני הפועלת לתכנון ושיפור של שטחים ציבוריים פתוחים או מרחבים ציבוריים. תופעה זו היא חלק ממגמת ההתחדשות העירונית אך התהליך של יצירת המקום מגיע מלמטה למעלה.
על פי רעיון זה אנשי קהילה המתגוררים בסמוך אל שטח ציבורי פתוח כלשהו מנצלים שטח זה מתוך כוונה ליצור מקומות ציבוריים המקדמים תרבות פנאי, אקולוגיה, ספורט, חינוך או חקלאות. יצירת המקום תתבצע על פי חזון שגובש עם התושבים, תהיה מותאמת לאופיו וייחודיותו של האזור ותשאף לשפר את תחושת השייכות למקום ואת רווחת חיי התושבים. בדרך כלל מקומות אלו מתוכננים בשיתוף ובמימון של עמותות, רשויות מקומיות, או משרדי ממשלה[1][2][3].
כיום תחום הפלייסמייקינג מתחבר לנושא של מעורבות חברתית ובניית קהילות. כחלק "מעשיית מקום קהילתי" ישנם כלי מנהיגות השתתפותית בעזרתם פועלות קהילות רבות ברחבי הארץ למען המקום שהן גרות בו, ובעקבות כך, הן מתגבשות ומועצמות.
על אף היתרונות הרבים שקיימים ביצירת מקום בשיתוף פעולה עם תושבי המקום, קיימת גם ביקורת חברתית על כך שבתהליך עצמו לעיתים מעורבים מעט תושבים אשר אינם בהכרח מייצגים את הכלל. לעיתים קרובות התושבים המעורבים ייצגו את האוכלוסייה החזקה בשכונה ובתהליך קבלת ההחלטות לא ישתתפו תושבים שמבחינה חברתית או כלכלית אינם פנויים לעסוק בכך, דבר שעשוי לדחוק מהמרחב קהילות שהנרטיב שלהן אינו מיוצג[3].