פסק דין שנק נגד ארצות הברית
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
פסק דין שנק נגד ארצות הברית (באנגלית: Schenck v. United States), הייתה החלטה בולטת של בית המשפט העליון של ארצות הברית בנוגע לאכיפת חוק הריגול משנת 1917 במהלך מלחמת העולם הראשונה. בית המשפט העליון פסק פה אחד, בפסיקה שאותה ביטאה חוות דעתו של השופט אוליבר ונדל הולמס הבן, כי הנאשמים שהפיצו עלונים לגברים בגיל הגיוס הקוראים להתנגדות לגיוס מורשעים בניסיון לפגוע בגיוס, ופעילותם זו מהווה עבירה פלילית. התיקון הראשון לא הגן על הנאשמים מתביעה, אך על פי שאלה טענו שהניסיון לפגוע בפעילות למען הגיוס נעשה באמצעות ביטויים המוגנים על ידי התיקון הראשון. בחוות דעת זו אמר הולמס כי ניתן להעניש בעוון אמירת או הפצת ביטויים שבנסיבות העניין עשויים לגרום נזק, ולכן מהווים "סכנה ברורה ומיידית", ולכן הקונגרס זכאי למנוע אותם בחקיקה.
בית המשפט המשיך בהנמקה זו בשורה של הרשעות שנבעו כתוצאה מהעמדה לדין במהלך המלחמה, אך הולמס החל לחלוק על דבריו בתיק אברמס נ. ארצות הברית (1919), וטען שבית המשפט חרג מהתקן שיצר והחל לאפשר ענישה על רעיונות. עם זאת, בית המשפט קבע קו תקדימי נוסף לניהול מקרים שבהם חוקתיותו של חוק מאותגרת. בשנת 1969, פסק דין שנק התהפך חלקית על ידי ברנדנבורג נגד אוהיו, פסיקה שהגבילה את היקף הדיבור האסור לאותן אמירות שמכוונות כלפי פעולה המנוגדת לחוק (למשל מהומה) ועלולות להציתן.[1]