פצצת כדור פורח
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
פצצת כדור פורח (ביפנית: 風船爆弾; פירוש מילולי: "פצצה הנישאת על ידי הרוח" או "פצצה הנשלחת על ידי הרוח"; נקרא גם "פצצות פו-גו") היא כדור פורח ממולא מימן, שנשא מטען 15 ק"ג חומר נפץ, ושימש את האימפריה היפנית במלחמת העולם השנייה לשם תקיפה של ארצות הברית היבשתית. פצצות כדור פורח פותחו ויוצרו במעבדת נובוריטו שבקווסאקי[1] בפיקודו של גנרל סויושי קוסאבה שנעזר במדען הראשי של המכון רב-סרן טאיג'י טקאדה.
קוטרו של הכדור הפורח היה כעשרה מטרים. פצצות הכדור הפורח נשלחו לאוויר מאתרים בחופו המזרחי של האי הונשו, הוא האי המרכזי של יפן, ונישאו על כנפי זרמי הסילון לעבר ארצות הברית.
הפצצות הראשונות שולחו ב-3 בנובמבר 1944 והאחרונות באפריל 1945. היפנים שלחו כ-9,000 פצצות כאלה וקיוו שלפחות 10% מהכדורים הפורחים יגיעו ליעדם. הפצצות נחתו ב-17 מדינות כמו אלסקה, קליפורניה, אורגון, יוטה ועוד. רוב הפצצות נחתו בשטחים פתוחים או בים ללא נזק. הצנזורה בארצות הברית מנעה מהפרסום על פצצות אלה כדי לא להפיץ בהלה בעוד שהתקשורת ביפן דווחה על עשרת אלפים נפגעים אמריקאיים.