פרכוס אפילפטי
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
פרכוס אליפטי, או התקף אפילפטי (נודע באנגלית גם בשם המקוצר: seizure), הוא מצב המוגדר כ"סימני מחלה חולפים, הנובעים מפעילות חשמלית מוגברת בתאי העצב במוח"[1].
הפעילות החשמלית המוגברת בזמן פרכוס אפילפטי כפי שנמדדת ב-EEG | |
שמות נוספים | באנגלית: Epileptic seizure, Seizure |
---|---|
תחום | נוירולוגיה |
גורם | אפילפסיה |
קישורים ומאגרי מידע | |
eMedicine | 1184846 |
MeSH | D012640 |
סיווגים | |
ICD-10 | G40, P90, R56 |
האפקט החיצוני יכול להיות חריף כמו תנועות וחבטות (פרכוס טוני-קלוני) או מתון כמו איבוד קצר של הכרה. הוא יכול להתבטא כשינוי במצב מנטלי, תנועות טוניות או קלוניות, פרכוסים ותופעות נפשיות אחרות (כמו דז'ה וו). לפעמים יש לא-פרכוסים אלא "צניחה" של כל הגוף, כאשר האדם מאבד שליטה על יציבת-גופו והוא צונח ארצה. המונח הרפואי להתקפים חוזרים ונשנים ללא סיבה נראית לעין הוא אפילפסיה, אבל התקפים עלולים להופיע גם אצל אנשים שאינם לוקים באפילפסיה.
לכ-4% מן האנשים יהיה התקף ללא סיבה עד גיל 80, והסיכוי אצלם לחוות התקף שני הוא בין 30% ל-50%[2][3]. טיפול יכול להפחית את הסיכון לקבלת התקף שני אפילו עד כדי מחצית ממספר המקרים הצפויים[3]. ברוב מקרי ההתקפים היחידים מטפלים רופאים כלליים (העוסקים ברפואת חירום או ברפואה כללית), ואילו במחקר וטיפול במקרי אפילפסיה קשה-לשליטה עוסקים אפילפטולוגים – נוירולוגים שהם מומחים באפילפסיה.