פרעות קישינב
פרעות נגד האוכלוסייה היהודית בעיר קישינב בבסרביה, בשנים 1903-1905 / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
פרעות קישינב (ביידיש: קישינעווער שחיטה או קישנעווער פאגראם) היו פרעות נגד יהודי קישינב בעיר זו שבבסרביה (אז חלק מהאימפריה הרוסית, כיום במולדובה) שהתרחשו בפסחא 1903 בסוף חג הפסח ה'תרס"ג ונמשכו שלשה ימים. הפרעות היו על רקע הסתה אנטישמית מטעם עיתונות רוסית בתמיכת ממשלת רוסיה. בפרעות נרצחו יותר מחמישים יהודים, עוד עשרות נפצעו באופן קשה, מעל 500 נפצעו קל ומעל ל-700 בתים ועסקים רבים נבזזו ונהרסו.
העיתונות הרוסית התעלמה מן הפרעות. לעומת זאת היו מספר סופרים רוסים שגינו את הפרעות והאשימו בהן את ממשלת רוסיה - ביניהם ולדימיר קורולנקו, לב טולסטוי ומקסים גורקי. העיתון הניו יורק טיימס התייחס מיד לפוגרום, וטען כי המשטרה המקומית לא ניסתה לעצור אותו. הדיווחים תפסו את תשומת הלב של הקהילה העולמית וגררו גינויים שונים במערב.
הפרעות השפיעו על הציונים הראשונים - בין היתר הן עודדו את בנימין זאב הרצל להציע את תוכנית אוגנדה והיוו השראה לרעיון ההגנה העצמית של זאב ז'בוטינסקי. הם גם הובילו לקרבה גדולה יותר בין יהדות ארצות הברית לבין יהדות רוסיה. מספר אמנים יהודים כתבו יצירות על הפרעות, הידועות בהן הן פואמה "בְּעִיר הַהֲרֵגָה" והשיר "עַל הַשְּׁחִיטָה" מאת חיים נחמן ביאליק.
התקפה נוספת על יהודי קישינב נערכה שנתיים אחר כך, במשך יומיים, הפעם בסוכות ה'תרס"ה, 1905, בעקבות הכרזת הצאר במנשר אוקטובר על מלוכה חוקתית. התקפה שנייה זו נערכה כחלק מפרעות ארגון "המאות השחורות" שתקפו למעלה מ-600 קהילות יהודיות ברחבי רוסיה, אך בקישינב תוצאות התקפה זו היו מצומצמות יותר מקודמתה, בין היתר גם בגלל התארגנות היהודים להגנה עצמית.