צבי נגן
מלחין ישראלי / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
צבי נגן (27 באוקטובר 1912 – 12 בינואר 1986) היה מלחין ומורה למוזיקה ישראלי.
לידה |
27 באוקטובר 1912 בואר, גרמניה |
---|---|
פטירה | 12 בינואר 1986 (בגיל 73) |
מוקד פעילות | ישראל |
עיסוק | מלחין, מורה למוזיקה |
שפה מועדפת | עברית, אנגלית |
כלי נגינה | כינור, ויולה, צ'לו |
נגן נולד בבואר שבגרמניה. בנעוריו למד נגינה בכינור, ויולה וצ'לו. בשנת 1937 עלה לארץ ישראל, ובה המשיך את לימודיו המוזיקה אצל פאול בן-חיים, יוסף קמינסקי ויוסף טל והשתלם בדודקאפוניה אצל אלי ירדן.
צבי נגן הרבה להלחין להרכבים קאמריים ולחליליות. כן כתב כמה יצירות קוליות ושירים לטקסט מן התנ"ך. בשנת 1958 כתב את "התאמות" לשתי חליליות או חלילים וצ'לו בשיטת שנים-עשר הטונים ובהמשך כתב בשיטה זו עוד כמה יצירות חינוכיות וכן את "ארבעה קטעים לכלי נשיפה ממתכת", המלודיים אף כי נכתבו בשיטה דודקאפונית. נגן כתב לכלי נגינה מזרחיים, אך סגנונו לא היה מזרחי באופיו.
צבי נגן היה שותף לכתיבת "וריאציות על נושא מאת פאול בן-חיים" ליום הולדתו ה-75 של מורו, יחד עם עמי מעייני, שולמית רן, אשר בן יוחנן ויעקב גלבוע, כולם תלמידיו של בן חיים.
צבי נגן נפטר בתל אביב.