ציקלוספורין
תרכובת / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ציקלוספורין (בלועזית: Cyclosporine) היא תרופה מדכאת חיסון. היא משמשת לטיפול במחלות ומצבים בהם נדרש דיכוי חיסוני, כמו מחלות אוטו-אימוניות או לאחר השתלות איברים, כדי למנוע את דחיית השתל. בנוסף היא משמשת כטיפול בתסמונת העין היבשה במתן תוך-עיני בטיפות.
נתונים כימיים | |
---|---|
מסה מולרית | 1,201.841 יחידת מסה אטומית מאוחדת |
בטיחות | |
קטגוריית סיכון בהריון | קטגוריית סיכון C (אוסטרליה), קטגוריית סיכון C |
מזהים | |
קוד ACT | L04AD01, S01XA18 |
מספר CAS | 59865-13-3 |
PubChem | 5284373 |
ChemSpider | 4447449 |
תופעות הלוואי השכיחות של תרופה זו הן לחץ דם גבוה, כאבי ראש, בעיות בכליה, ריבוי שיער גוף והקאות. תופעות לוואי נוספות כוללות סיכון מוגבר לזיהומים, עקב האפקט מדכא החיסון של התרופה, בעיות כבד ועלייה בסיכון ללימפומה. בשל תופעות הלוואי והשלכותיהן מנוטרת רמת התרופה באופן שגרתי בחולים הנוטלים אותה. שימוש בזמן ההריון עלול לגרום ללידה טרם המועד ומשקל לידה נמוך, אך לא מומים מולדים.[1]
הדיכוי החיסוני של התרופה מושג על ידי הפחתת פעילות לימפוציטים. הציקלוספורין נקשר לציקלופילין, קולטן הנמצא בתוך נוזל התא, פעולה זו מונעת אקטיבזציה של חלבון בשם קלצינורין ובכך נמנע ייצור של ציטוקינים דלקתיים על ידי לימפוציטים מסוג T.[2]
החומר בודד לראשונה ב-1971 מהפטרייה Tolypocladium inflatum ונכנס לשימוש רפואי בשנת 1983.[3] התרופה נמצאת ברשימת התרופות החיוניות של ארגון הבריאות העולמי.