קבורת שמיים
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
קבורת שמיים, או דיסקציה טקסית, הייתה בעבר מנהג מקובל בטיבט, ועדיין קיימת כיום. על פי מנהג זה, גופה אנושית מפורקת לחלקים קטנים ומושארת על הר, שם היא נאכלת על ידי חיות, ובעיקר על ידי עופות דורסים, לרוב נשרים. בטיבטית שמו של המנהג הוא བྱ་གཏོར་ "ג'האטור", מילה שפירושה המילולי הוא "נתינת צדקה לעופות".
רוב הטיבטים הם בודהיסטים, המאמינים בגלגול נשמות. על פי אמונתם, אין צורך לשמר את הגוף לאחר המוות, שכן הוא רק כלי ריק. עופות יכולים לאכול אותו, או ניתן להניח לו להתפרק בדרך טבעית. המטרה של קבורת השמים היא להיפטר מן הגופה. בחלקים רבים של טיבט האדמה קשה מאוד ואינה מאפשרת לכרות קבר, חלק מהשנה האדמה מכוסה שכבת שלג עבה וגם עצים וחומר בעירה הם נדירים ויקרים בטיבט, ולכן קבורת שמים היא פרקטית יותר משריפת הגופה.