קווניה
שפה מתוכננת שפיתח טולקין עבור עולם הפנטזיה שלו / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
קְוֶנְיָה[hebrew 1] (נהגה ˈkʷwɛɲja; באנגלית: Quenya; בטֶנְגְוָּר:) היא שפה מתוכננת, אחת מכמה שפיתח הבלשן והסופר ג'. ר. ר. טולקין עבור העלפים בלגנדריום שלו.
טקסט בשפת קוניה עם תעתיק לטיני | |
אזורים | אמן, הארץ התיכונה |
---|---|
דוברים | עלפי האלדר. (בעולם האמיתי השפה שגורה בפיהם של חובבי טולקין בודדים) |
כתב | טנגוור ושיטות נוספות |
משפחה |
|
לאום | עלפים |
קוד שפה | qya |
קוד ISO 639-3 | qya |
ראו גם | שפה • כתב • רשימת שפות |
את הרעיון לשפת עלפים הגה לראשונה טולקין בסביבות 1910. במהלך השנים שינה את הדקדוק רבות עד שהיה מרוצה ממנו כשאוצר המילים נותר יציב למדי לאורך הזמן. בהתחלה קרא טולקין לשפה בשם "עֲלְפִין", על שם דובריה, אך מאוחר יותר שינה את שמה מעלפין ל"קֶנְיָה" ולבסוף לקוניה. השפה הפינית הייתה למקור השראה חשוב עבור השפה, לצד לטינית ואנגלית עתיקה בהן שלט טולקין. יוונית ווולשית, שפות אחרות שטולקין שלט בהן במידה מסוימת היוו השראה גם הן (וולשית היוותה אחר כך את מקור ההשראה העיקרי לשפת עלפים נוספת, סִינְדָרִין). שפות גרמאניות עתיקות ובמיוחד גותית היו גם הן מקור להשראה במהלך תהליך הפיתוח של השפה.
מאפיין יוצא דופן של קוניה כשפה מלאכותית הייתה העובדה שטולקין פיתח עבורה היסטוריה פנימית רחבה ביותר, ברמה שמיישרת קו יחד עם עומק היריעה הספרותית של הלגנדריום עצמו. טולקין הרגיש שהשפות שלו מתפתחות ודינמיות לאורך השנים, בדיוק כמו השפות האמיתיות אותן חקר – לא כתוצאה מבידוד דובריהן, אלא כתוצאה מהגירה ומגע בין דוברי השפות השונות הללו.
בלגנדריום של טולקין, דהיינו העולם הספרותי בו קיימת בין השאר עלילת שר הטבעות, קוניה היא רק שפת עלפים אחת מני מספר שמות המדוברות על ידי העלפים. משמעות השם קוניה היא "שפה" / "לשון", או בהשוואה לשפות גזעים אחרים שהעלפים יפגשו במהלך הזמן, "לשון העלפים", וכתוצאה מכך מכנים העלפים את עצמם "קְוֶנְדִי" ("הדוברים בלשון"). לאחר נדידת העלפים מאגם קוּיוּיֵנֶן והתפצלותם, נחשבה הקוניה לשפתם של שלושת עדות האֶלְדָר (העלפים הנעלים) הוַנְיָר, הנוֹלְדוֹר וחלק מעדת הטֵלֵרִי[1] אשר עזבו את הארץ התיכונה במסעם לוַלִינוֹר שבאָמָן כדי לחיות לצד הוַלָאר באֶלְדָמָר. מבין שתי העדות שהגיעו לולינור, רובה של אחת העדות האלו, הנולדור, חזר לארץ התיכונה, שם פגשו הנולדור את העלפים-האפורים (הסינדר, הטלרי שנותרו בבלריאנד), דוברי הסינדרין. בארץ התיכונה אימצו לבסוף הנולדור את הסינדרין כשפתם היומיומית והקוניה נותרה כשפה בשימוש ליטורגי ופואמי. העדה השנייה, הוניר שנותרה בולינור המשיכה את השימוש בשפה. כשהנולדור עזבו לארץ התיכונה, התרחק בהדרגה הניב הנולדורי של השפה מהניב הוניארי המדובר בולינור, ועבר שינויים בצליל ובדקדוק.
במהלך העידן הראשון הייתה קוניה לסמל מעמדם הרם של העלפים, בגלל קשרם הקרוב עם הולאר, אלי העולם; ואחר כך, כשהתהפכו היוצרות ותרבות העלפים הנעלה הלכה ודעכה במהלך העידנים השני עד השלישי, הפכה השפה לסמל שקיעתם. למרות דעיכתם האיטית של העלפים, ידעה השפה פריצת דרך כאשר למדו אותה אנשי ממלכת-האי נוּמֶנוֹר וצאצאיהם בעידנים השני והשלישי בהתאמה. בעידן השלישי המשיכה קוניה להיות מדוברת אצל העלפים יוצאי הנולדור, אולם כשפה שנייה. קוניה המשיכה לשמש כשפה לדיבור וכתיבה, אך בעת הזו הייתה סינדרין שפת אמם של כל העלפים, שמקורה עוד בעלפים-האפורים של בלריאנד.
נוכחות השפה בלגנדריום קטנה והאזכורים העלילתיים שלה מתרכזים בעיקר בשר הטבעות, כמו גם ביצירת הרקע שפורסמה לאחר מות טולקין, הסילמריליון. הטקסט הארוך בשפה שפורסם במהלך חיי טולקין הוא הפואמה: "נָמָרִיֶה" (קינת גלדריאל). רוב הטקסטים בשפה אינם בעלי יותר מכמה שורות. במותו, הותיר אחריו טולקין מספר יצירות לא גמורות כתובות בקוניה לצד ניתוחים אקדמאים של השפה, את אלה אספו והוציאו לאור לאחר מכן חוקרי טולקין במסגרת כתבי העת "Parma Eldalamberon" ו-"Vinyar Tengwar".
כשיצר את השפה, מעולם לא דמיין טולקין כי השפה, כחלק מהלגנדריום שלו, יזכו לפרסום כה גדול, עד שיופיעו במדיה ויהיו בעלי השפעה כה גדולה על עולם הפנטזיה, כך שאף פעם לא יצר אוצר מילים מספיק גדול מכדי שיניתן יהיה לדבר בשפה באופן חופשי, אולם מעריציו כותבים ויוצרים שירים וסיפורים בשפה מאז שנות השבעים באמצעות יצירת מילים חדשות שגרמו להופעתה של "נאו-קוניה" לא מקורית לחלוטין.