קול ציון לגולה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
קול ציון לגולה הייתה תחנת שידור של הסוכנות היהודית ששידרה שידורי רדיו בגלים קצרים מישראל, בשנים הראשונות לקיום מדינת ישראל. בשנת 1958 החל תהליך הדרגתי של מיזוג התחנה עם תחנת קול ישראל וברבות הימים היו השידורים לחלק מפעילות רק"ע.
כבר בימי המנדט הבריטי ביקש מרדכי אבידע, מנהל התוכניות העבריות בקול ירושלים, לקיים שידורי רדיו לקהילות יהודיות בגולה, אך הדבר לא יצא אל הפועל[1]. לאחר הקמת מדינת ישראל, הושג הסכם בין הסוכנות היהודית וממשלת ישראל על הקמת תחנת "קול ציון לגולה" במימון הסוכנות היהודית על בסיס התשתית של קול ירושלים. מנהל התחנה היה מרדכי אבידע שהושאל לשם כך ממשרד החוץ[2]. בנובמבר 1949, החלו שידורי הניסיון שנמשכו שבוע, אך הם לא היו באיכות משובחת ולכן נדחה תאריך הפתיחה הרשמי של התחנה מדצמבר 1949 למרץ 1950[3]. השידורים נפתחו ב-10 במרץ 1950 וכללו שידורים יומיים באנגלית, צרפתית ויידיש, רבע שעה בכל שפה[4]. שידורי התחנה זכו לתהודה רבה בקהילות יהודיות באירופה[5]. באפריל 1951 הוסיפה התחנה שידורים בהוראת עברית לחיזוק החינוך היהודי בתפוצות[6]. באפריל 1956 הוחל בשידורים לדרום אמריקה, בעיקר בספרדית, אך גם בפורטוגזית, יידיש ועברית[7]. בשנת 1960 כבר התקיימו שידורים בתשע שפות[8].
בתחילה השתמשה התחנה באנטנה קטנה בעלת הספק של 7.5 קילוואט[9]. בשנת 1954 החלה התחנה להשתמש במשדר חדש ביבנה בעל הספק של 50 קילווט[10] שהביאה את שידורי התחנה לדרום אפריקה[11] ובשנת 1958 הותקן משדר של 100 קילווט ששידוריו נקלטו גם באמריקה[12][13]. התחנה גם הקליטה תוכניות לשידור במקומות רחוקים בהם לא היה ניתן לקלוט את שידורי התחנה[14].
בסוף 1957 התגבשה הסכמה על איחוד שידורי קול ישראל לגולה במסגרת קול ישראל[15][13]. בשנת 1958 הועברה האחריות על השידורים לידי קול ישראל, בה הוקמה מחלקה חדשה, שנקראה "המחלקה לשידורים לחוץ לארץ"[16]. עם זאת, העובדים המשיכו לקבל את משכורותיהם מהסוכנות[17]. באמצע שנות ה-60, לאחר הקמת רשות השידור, נודעה התחנה כחטיבת שידורי החוץ של שידורי ישראל, שלימים הייתה לרק"ע.