קונטינגנציה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
קונטינגנציה הוא מושג בפילוסופיה ובלוגיקה המתאר מצב של טענות אשר עשויות להיות אמיתיות או שקריות, בהתאם לערכי האמת של מרכיביהן. בזאת הן שונות מטענות שהן אמיתיות לכל השמה אפשרית (טאוטולוגיה), ומטענות שהן שקריות לכל השמה אפשרית (סתירה).
טענה קונטינגנטית, אשר מכונה לעיתים אמת קונטינגנטית, אינה נכונה או שקרית בהכרח אלא תלויה בערכי האמת של מרכיביה, אשר קובעים את ערך האמת של הטענה כולה (contingent = תלוי). מכאן שאמיתותה של טענה קונטינגנטית נשענת על עובדות, זאת בניגוד לטענה אנליטית אשר אמיתותה אינה תלויה בעובדות אליהן היא מתייחסת.
לצד טענות קונטינגנטיות, קיימות לפחות שלוש קבוצות אחרות של טענות, שחלקן חופפות:
- טענות טאוטולוגיות חייבות להיות נכונות, תהיינה הנסיבות אשר תהיינה (לדוגמה: "השמיים כחולים או אינם כחולים").
- סתירות בהכרח אינן נכונות, תהיינה הנסיבות אשר תהיינה (לדוגמה: "יורד גשם ולא יורד גשם").
- טענות אפשריות עשויות להיות נכונות או לא נכונות בהתחשב בנסיבות מסוימות (דוגמאות: x + y = 4; "יש רק שלושה כוכבי לכת" ;"יש יותר משלושה כוכבי לכת" ). כל הטענות האמיתיות, וכל הטענות התלויות, הן גם הצעות אפשריות.