קיץ המזבח
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
קיץ המזבח הוא כינוי לקרבנות עולה המוקרבים על המזבח החיצון בבית המקדש כאשר אין קרבנות אחרים להקריב עליו.
ההבנה המקובלת היא שמטרת קיץ המזבח היא כדי שהמזבח יהיה פעיל באופן קבוע, כי זהו לא כבוד ה' שהמזבח יהיה עומד שומם[1]. אולם, הרמב"ם אינו מזכיר נימוק זה, ולכן יש שפירשו שאינו מגביל את הקרבת קיץ המזבח למקרה בו המזבח בטל.[2] הב"ח כתב כי להקרבת קרבנות אלה טעם נוסף, והוא לנצל את עודפי התקציב של בית המקדש, כדי שלא ילכו לאיבוד.[3]
בפירוש המשנה[4] כותב הרמב"ם כי קרבנות קיץ המזבח נקראו כך משום שכמו פירות (=קיץ) הבאים כתוספת למזון העיקרי, גם קרבנות אלה באים כתוספת לקרבנות החובה.[5]