קלימנט וורושילוב
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| קלימנט וורושילוב, תמונה משנת 1935 | |
| לידה |
23 בינואר 1881 האימפריה הרוסית |
|---|---|
| פטירה |
2 בדצמבר 1969 (בגיל 88) מוסקבה  ברית המועצות |
| מקום קבורה |
בית הקברות של חומת הקרמלין  |
| בן או בת זוג |
Ekaterina Voroshilova |
| השתייכות |
 הצבא האדום |
| תקופת הפעילות | 1918–1944 (כ־26 שנים) |
| דרגה |
 |
| תפקידים בשירות | |
| שר ההגנה של ברית המועצות | |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
    | |
| תפקידים אזרחיים | |
| יושב ראש של הסובייט העליון | |
  | |
קלימנט יפרמוביץ' ווֹרוֹשילוב (ברוסית: Климе́нт Ефре́мович Вороши́лов, להאזנה (מידע • עזרה) ,23 בינואר 1881 - 2 בדצמבר 1969) היה מצביא ומדינאי סובייטי.
קורות חייו
וורושילוב נולד בכפר ורחניה (Верхнее), ליד העיר יקטרינוסלב (דניפרופטרובסק) באימפריה הרוסית. עד גיל 12 היה רועה ולא למד קרוא וכתוב. בגיל 12 קורב על ידי מורה הכפר ולמד במשך שלוש שנים. הוא הצטרף למפלגה הקומוניסטית (שטרם נקראה בשם זה) ב־1903 ובשנת 1905 היה ציר בוועידה הבולשביקית בלונדון. בשובו לרוסיה נשלח לסיביר לחמש שנים[1]. בעקבות המהפכה הקומוניסטית היה לחבר בממשלה הזמנית האוקראינית וכיהן כקומיסר לענייני פנים. במהלך קרבות ההגנה על העיר צאריצין במלחמת האזרחים היה לידידו הקרוב של סטלין.
הוא היה ממייסדי המיליציה הסובייטית ומראשי המשטרה הסובייטית בפטרוגרד. במהלך מלחמת האזרחים ברוסיה היה בין מפקדי ארמיית הפרשים הראשונה.
וורושילוב התקדם בפוליטיקה הסובייטית, ולאחר מותו של מיכאיל פרונזה ב־1925 הוא התמנה לקומיסר האחראי על הצבא והצי[2][3]. הוא היה לחבר בפוליטבירו ב־1926 כמקורבו של סטלין[4][5] ונשאר בו עד 1960. וורושילוב היה מעורב בטיהורים הגדולים של שנות השלושים, ומעמדו התחזק מאוד לאחר הוצאתו להורג של המרשל מיכאיל טוכאצ'בסקי[6]. עם זאת, נטען שגם בעת הטיהורים בצבא "התאמץ לשמור על מעין שלמות ההמשך בין כוחות הצבא הנבוכים, וזכה עקב כך להערצה וליחס של כבוד מצד הקצינים והחיילים"[7].
הוא התמנה למרשל ברית המועצות ב־1935. בחודשים הראשונים של 1939 היה וורושילוב בין המתנגדים לכריתת ברית עם צרפת ובריטניה נגד גרמניה הנאצית[8]. עם זאת, באוגוסט 1939 הוא השתתף במשלחת הסובייטית לשיחות עם צרפת ובריטניה, במה שנתפרש כרצינות שייחסה ברית המועצות לשיחות[9]. בספטמבר 1939 הוא פיקד אישית על השתלטות ברית המועצות על מזרח פולין[10].
וורושילוב פיקד על כוחות הסובייטים במלחמת החורף נגד פינלנד מנובמבר 1939 ועד ינואר 1940. ישנם היסטוריונים המאשימים את חוסר ניסיונו ופיקודו הכושל כגורמים לאבדות הכבדות בצד הסובייטי. בפברואר 1940 החלו לצאת ידיעות שסר חינו בעיני סטלין והוא יודח בקרוב[11]. השמועות לא התאמתו, אולם במאי 1940 הוא קודם לתפקיד סגן ראש הקומיסרים[12], והוחלף בתפקיד שר הצבא על ידי סמיון טימושנקו, גיבור המלחמה בפינלנד[13].
לאחר פלישת הנאצים לברית המועצות פיקד וורושילוב על הכוחות בחזית הצפון מערבית[14] וגילה אומץ לב רב (מסופר עליו כי הנהיג אישית מתקפה כנגד כוח שריון גרמני בעודו חמוש באקדח בלבד). צבאו של וורישלוב עצר את הצבא הגרמני לפני לנינגרד. היו ששבחו את תפקודו[15], בעוד אחרים בקרו אותו על שלא הצליח למנוע את המצור על לנינגרד[16]. לקראת סוף 1941 הוחלף וורושילוב על ידי ז'וקוב ונשלח להקים את צבא הוולגה. בהמשך מונה לפקד על כוחות הצבא על הגבול עם יפן[17]. הוא שב לחזית הצפונית בסוף ינואר 1942[18]. בסוף 1943 השתתף בועידת טהראן[19].
אחרי המלחמה הוא פיקח על הקמת המשטר הקומוניסטי בהונגריה עד 1947.
ב־1952 התמנה וורושילוב לנשיאות הסובייט העליון. מותו של סטלין שנה לאחר מכן הביא לשינויים משמעותיים במנהיגות הפוליטית הסובייטית, וורושילוב היה ליו"ר הנשיאות (נשיא ברית המועצות) כשניקיטה חרושצ'וב הוא מזכ"ל המפלגה ומלנקוב ראש הממשלה. שלושתם הביאו למעצרו של לברנטי בריה ב־1953 ולהוצאתו להורג.
עם התנערותו של חרושצ'וב מסטלין ב־1956, הצטרף וורושילוב לקבוצה האנטי-מפלגתית השמרנית ביחד עם לזר קגנוביץ' וויאצ'סלב מולוטוב. הם ניסו להדיח את חרושצ'וב ביוני 1957, אך כשלו, וורושילוב עבר לצדו של חרושצ'וב.
ב־1960 הודח בהדרגה וורושילוב מכל תפקידיו, ואף הודח מהוועד המרכזי של המפלגה, תחת הכיסוי של התפטרות בגלל בריאות רופפת[20]. ברז'נייב החזיר את וורושילוב לפוליטיקה, אך בתפקידים סמליים בלבד. הוא נבחר שוב לוועד המרכזי של המפלגה ב־1966 והוענקה לו מדליה נוספת של "גיבור ברית המועצות" ב־1968. שנה לאחר מכן הוא נפטר במוסקבה.
סדרת טנקי ה־KV של מלחמת העולם השנייה נקראת על שמו, ולתקופת מה הערים לוהנסק (באוקראינה) ואוסוריסק(אנ') (במזרח הרחוק הרוסי). כמו גם אקדמיית השריון של הצבא האדום.
קישורים חיצוניים
- דרכו של קלימנטי וורושילוב, הבוקר, 12 במאי 1940
- קלימנט וורושילוב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ בין השיטין, הבוקר, 6 בפברואר 1940
- ^ המנון המלחמה של וורושילוב, דבר, 24 באוקטובר 1929
- ^ אחד במאי בעולם, דבר, 5 במאי 1930
- ^ הועידה הקומוניסטית ברוסיה, דואר היום, 16 בנובמבר 1926
- ^ חלק האופוזיציה חוזר בתשובה, דבר, 20 בדצמבר 1927
- ^ ה. נ. בריילספורד, אחרי המתת הגנרלים, דבר, 19 ביולי 1937
- ^ הרוסים במורד בהתקפתם המכרעת בפינלאנד, דבר, 28 בינואר 1940
- ^ המרשל האדום, המשקיף, 26 ביוני 1939
- ^ סטראנג חוזר ללונדון - המשלחות הצבאיות דרך קופנהגן, דבר, 6 באוגוסט 1939
- ^ מדינת חיץ פולנית בפיקוח סובייטי?, הצופה, 20 בספטמבר 1939
- ^ בליכר במקום וורישלוב?, הצופה, 2 בפברואר 1940
- ^ וורושילוב - סגנו של מולוטוב, הבוקר, 8 במאי 1940
- ^ י. נוביקוב, המרשל טימושנקו, המשקיף, 31 ביולי 1942
- ^ אבידות הגרמנים ברוסיה נערכות במיליון נפש, דבר, 13 ביולי 1941
- ^ הסובייטים מחזקים את צבאם במזרח הרחוק, הבוקר, 23 בדצמבר 1941
- ^ התפקיד שמילאה צאריצין ברוסיה הצארית ובימי מלחמת-האזרחים, המשקיף, 13 בדצמבר 1942
- ^ משקיף מדיני, המשקיף, 15 בינואר 1942
- ^ הרוסים הגיעו לוויאזמה ואוריול, המשקיף, 28 בינואר 1942
- ^ נקבע היקף ומועד הפעולות, המשקיף, 7 בדצמבר 1943
- ^ וורושילוב התפטר ברז'נייב במקומו, דבר, 8 במאי 1960
| מרשלי ברית המועצות | ||
|---|---|---|
|
Text is available under the CC BY-SA 4.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.
