קלמן, מלך הונגריה
מלך הונגריה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
קלמן, מלך הונגריה (בהונגרית: Kálmán, בקרואטית: Koloman Učený, שכינויו היה "קלמן בעל הספר" Könyves Kálmán, סקשפהרוואר, סביב 1070 – סקשפהרוואר, 3 בפברואר 1116) היה מלך הונגריה מבית ארפאד משנת 1095, מלך קרואטיה משנת 1102, מלך דלמטיה משנת 1106[1] עד מותו. אביו היה גזה הראשון, מלך הונגריה, בנו של בלה הראשון. אמו הייתה המלכה סופיה, בתו של הנסיך ארנולף מלימבורג, בלגיה, אשתו הראשונה הייתה הרוזנת הסיציליאנית פליציה מהוטוויל, ואשתו השנייה הייתה הנסיכה אופמיה מקייב, בת לבית רוריק, בתו של ולדימיר השני, נסיך קייב.
חותמו של קולומן | |||||||||
לידה |
1070 סקשפהרוואר, הונגריה | ||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
פטירה |
3 בפברואר 1116 (בגיל 46 בערך) סקשפהרוואר, הונגריה | ||||||||
מדינה | הונגריה | ||||||||
מקום קבורה | בזילקת סקשפהרוואר | ||||||||
מפלגה | politician before the emergence of political parties | ||||||||
בן או בת זוג |
Felicia of Sicily (1097–?) אופמיה מקייב (1104–?) | ||||||||
שושלת בית ארפאד | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
כבר בחייו הוא נחשב לאחד השליטים המשכילים ביותר באירופה. הוא יועד במקור לקריירה כנסייתית, והגיע לדרגה של כומר בכיר: תחילה הפך לבישוף של נאג'ואראד (כיום אוראדיה), אחר כך לבישוף של אגר. בשל כך נקבע שיורשו של לאסלו הראשון (הקדוש) יהיה אחיו של קלמן, הנסיך אלמוש. לבסוף בכל זאת הכתירו את הבישוף קלמן למלך. אלמוש שקלמן הרעיף עליו כבוד רב והיה לו מעמד בכיר ומשפיע, ניסה במשך שנים רבות לקשור קנוניות נגדו ולתפוס את כתר המלכות, עד שסבלנותו של קלמן פגה והוא ציווה לעוור את אחיו וגם את הבן של אלמוש, אחיינו בלה. אחרי מותו של קלמן, הנסיך אלמוש ובהמשך גם בנו המלך בלה השני העיוור, ניסו להשחיר את זכרו של קלמן, אך ללא הצלחה. המדיניות שקלמן נקט בה בימי הביניים נחשבה נאורה מאוד, ולכן התקשו אויביו להכתים את תהילתו. בנוסף, הוא הצטיין כפוליטיקאי וכמפקד, ניצח בקרבות רבים וזכה עבור מלכי הונגריה בכס המלוכה הקרואטי שנשאר בחזקתם למשך 800 שנה, אף השיג את כס המלכות של דלמטיה. קלמן היה אחד המדינאים החזקים והמוערכים ביותר בתולדות הונגריה.
לאחר מותו של קלמן, עלה בנו אישטוואן השני לכס המלכות. על שלטונו של אישטוואן הקשו טענת לכס המלכות מצד בוריס קלמנוס (שנולד אמנם לאשתו של קלמן, אך קלמן לא הכיר בו כבנו בשל ניאוף, לכאורה, של אשתו) וכן המלחמה עם האימפריה הביזנטית. אישטוואן מת לבסוף ללא יורש בשנת 1131, והכתר עבר לידי בלה השני, הצאצא של הנסיך אלמוש.