קניין חליפין
סוג של פרקטיקת קניין במשפט העברי / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
קניין חליפין (או קניין סודר; בספרות ההלכה גם קניין סתם[1]) הוא קניין רווח במשפט העברי, המבוסס על פעולת חליפין של שני חפצים, בשתי דרכים שונות: קניין סודר וחליפי שווה בשווה. בקניין סודר המוכר מגביה את סודרו של הקונה ובכך החפץ הנקנה עובר מרשות המוכר לרשות הקונה[2]. בתום ההקניה אמור המוכר בדרך כלל להשיב לקונה את סודרו. בחליפי שווה בשווה ("המחליף פרה בחמור"[3]) אחרי שישנה החלטה של שני הצדדים להחליף שני עצמים בעלי ערך שהם מגדירים כשווה[4], משיכת אחד מהם קונה לצד השני את העצם השני מיד.
מקרא | מגילת רות, פרק ד', פסוק ז' |
---|---|
משנה | מסכת קידושין, פרק א', משנה ו' |
תלמוד בבלי | מסכת בבא מציעא, דף מ"ה, עמוד ב'-דף מ"ז, עמוד ב', מסכת קידושין, דף כ"ח |
תלמוד ירושלמי | מסכת קידושין, פרק א', הלכה ו' |
משנה תורה | ספר קנין, הלכות מכירה, פרק ה'-ו' |
שולחן ערוך | חושן משפט, סימן ר"ג |
את מקורו של קניין חליפין למדו חז"ל מהפסוק במגילת רות: ”וְזֹאת לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל עַל הַגְּאוּלָּה וְעַל הַתְּמוּרָה לְקַיֵּם כָּל דָּבָר שָׁלַף אִישׁ נַעֲלוֹ וְנָתַן לְרֵעֵהוּ וְזֹאת הַתְּעוּדָה בְּיִשְׂרָאֵל” (מגילת רות, פרק ד', פסוק ז'). מכאן שקניין זה אינו מדאורייתא, אלא רק "מדברי קבלה" (מהנביאים או הכתובים)[5].