קרל סייגן
Carl Sagan

לידה	9 בנובמבר 1934 ברוקלין, ניו יורק, ארצות הברית
פטירה	20 בדצמבר 1996 (בגיל 62) סיאטל, ארצות הברית
ענף מדעי	אסטרונומיה
מקום מגורים	ארצות הברית
מקום קבורה	Lake View Cemetery
מקום לימודים	אוניברסיטת שיקגו (1955) אוניברסיטת שיקגו (1956) אוניברסיטת שיקגו (1960) תיכון ראהווי
מנחה לדוקטורט	ג'ררד קויפר
מוסדות	אוניברסיטת קורנל
תלמידי דוקטורט	James B. Pollack, סטיבן סוטר, Steven W. Squyres, Owen Toon
פרסים והוקרה	Solstice Award (2013) פרס קאיפר (1998) פרס הוגו לעבודה הקשורה הטובה ביותר (1981) מדליית רווחת הכלל (1994) Harold Masursky Award for Meritorious Service to Planetary Science (1991) פרס קלפמקה-רוברטס (1974) הרצאת לאו סילארד (1985) פרס הוגו להצגה הדרמטית (1998) מדליית ארסטד (1990) פרס קרל סייגן להבנה ציבורית של המדע (1993) הומניסט השנה (1981) פרס פוליצר לספרי עיון כלליים מדליית נאס"א לשירות ציבורי מצטיין עמית הוועדה למחקר סקפטי פרס ג'יימס פארקס מורטון לבין-דתיות מדליית נאס"א להישג יוצא דופן היכל התהילה של ניו ג'רזי
בן או בת זוג	Linda Salzman Sagan (6 באפריל 1968–1981) לין מרגוליס (16 ביוני 1957–1965) אן דרויאן (1 ביוני 1981–20 בדצמבר 1996)
צאצאים	דוריון סייגן, Nick Sagan, ג'רמי סייגן, Sasha Sagan
הערות	על שמו מוענק פרס קרל סייגן
carlsagan.com
תרומות עיקריות
פרויקט סט"י, דיסקית פיוניר, סרטים פופולריים
חתימה

קרל אדוארד סֶיְיגֶן (באנגלית: Carl Edward Sagan‏; 9 בנובמבר 1934 – 20 בדצמבר 1996) היה אסטרונום יהודי-אמריקאי, קוסמולוג, אסטרופיזיקאי, אסטרוביולוג, וסופר מדע בדיוני ומדע פופולרי. תרומתו המדעית הידועה ביותר היא מחקרו בנושא חיים מחוץ לכדור הארץ והדגמת ייצור חומצות אמינו מכימיקלים בסיסיים באמצעות קרינה.

סייגן התעניין בנושאי קוסמולוגיה, אקסוביולוגיה, חקר המוח, בינה מלאכותית, עתידנות ועוד. הוא הרצה בתחומים אלה וכתב עשרות ספרים פופולריים, שהיו לרבי מכר.

גולת הכותרת של פעילותו ההסברתית בתחום האסטרונומיה הייתה בסדרת הטלוויזיה "קוסמוס". בסדרה זו מוצגת ההיסטוריה של התגבשות תפיסת האסטרונומיה כמו גם תולדות התפתחות התרבות על כדור הארץ. הסדרה, אותה ערך והגיש, הוקרנה בעשרות מדינות וזכתה לפופולריות רבה^[1].

ביוגרפיה

קרל סייגן נולד בברוקלין, ניו יורק למשפחה יהודית-רפורמית. אביו, שמואל סייגן, היה מהגר מהעיר קמניץ-פודולסקי באוקראינה, אז באימפריה הרוסית. הוא עבד כפועל במפעל טקסטיל. אמו, רחל מולי (לבית גרובר), הייתה עקרת בית מניו יורק. קרל נקרא על שם אמה הביולוגית של רייצ'ל, חיה קלרה.

ב-1948, עברה משפחתו לעיירה ראהווי, בניו ג'רזי, לצורך עבודתו של אביו, שם סיים את לימודי התיכון ב-1951. סייגן היה תלמיד מצטיין אבל היה משועמם בגלל שיעורים לא מאתגרים ומורים חסרי השראה. המורים שלו הבינו זאת וניסו לשכנע את הוריו לשלוח אותו לבית ספר פרטי, המנהל אמר להם, "הילד הזה צריך ללכת לבית ספר לילדים מחוננים, יש לו משהו באמת מדהים". עם זאת, להוריו לא היו האמצעים הכלכליים להרשות זאת.

בגיל 16 הוא התקבל ללימודים באוניברסיטת שיקגו. בתקופתו כסטודנט לתואר ראשון הוא עבד במעבדתו של הגנטיקאי הרמן מולר וכתב תזה על מקורות החיים עם הכימאי הפיזיקלי הרולד יורי. הוא קיבל תואר ראשון בפיזיקה בשנת 1955 ותואר שני בפיזיקה בשנת 1956, והשלים דוקטורט בשנת 1960 עם עבודת הגמר שלו 'מחקרים פיזיקליים של כוכבי הלכת' שהוגשה למחלקה לאסטרונומיה ואסטרופיזיקה.

הוא ניצל את חודשי הקיץ של לימודי התואר השני שלו כדי לעבוד עם האסטרונום ג'רארד קויפר, הפיזיקאי ג'ורג' גאמו והכימאי מלווין קלווין. הכותרת של עבודת הגמר של סאגאן משקפת את תחומי העניין המשותפים שלו עם קויפר, שלאורך שנות ה-50 היה נשיא הוועדה הבינלאומית לאסטרונומיה ל"מחקרים פיזיקליים של כוכבי לכת ולוויינים". ב-1958 עבדו השניים על הפרויקט הצבאי המסווג A119, תוכנית הסודית של חיל האוויר האמריקאי לפוצץ ראש נפץ גרעיני על הירח^[2].

קריירה

בשנים 1960–1962 סייגן היה עמית מחקר באוניברסיטת קליפורניה בברקלי. הוא פרסם מאמר ב-1961 בכתב העת Science על הכוכב נוגה שזכה להד חיובי, באותה עת גם עבד בצוות הגשושית מארינר 2 של נאס"א.

אחר כך עבר לאוניברסיטת הרווארד, לאחר שהאסטרונומים פרד וויפל ודונלד מנזל הציעו לו משרת מרצה במוסד. סייגן הרצה, ביצע מחקר וייעץ לסטודנטים לתארים מתקדמים בהרווארד בשנים 1963–1968, בנוסף, עבד במצפה הכוכבים האסטרופיזי של סמית'סוניאן, הממוקם אף הוא בקיימברידג', מסצ'וסטס. לאחר שלא קיבל קביעות בהרווארד הוא עבר לאוניברסיטת קורנל, שם התמנה לפרופסור מן המניין בשנת 1971.

סייגן היה בין המדענים הבולטים שהאמינו באפשרות סבירה לקיום חיים תבוניים מחוץ לכדור הארץ, אך יחד עם זה טען בתוקף שעד כה לא נמצאו ראיות מספקות כדי להוכיח זאת, וגילה בספריו ביקורת וספקנות רבה כלפי אלה הטוענים על מציאות חוצנים בכדור הארץ בעבר או בהווה^[3]. הוא הביע את עמדתו בפתיח לספרו "מוחו של ברוקה": "באשר לי, קל לי יותר להאמין בקיום של ציוויליזציות ברחבי היקום, מאשר להאמין כי אנו הציוויליזציה היחידה הקיימת", בספרו "עולם רדוף שדים" אמר "אתפלא מאוד אם יתגלה שאין אינטליגנציה חיצונית, אבל כמובן עד כה אין ראיות מספקות לכך".^[4]

לסייגן היה חלק רב במשלוחי גשושיות לרחבי מערכת השמש, וכן היה לו חלק בעיצוב המסר של דיסקית פיוניר שהוצמדה ל"פיוניר 10", החללית הראשונה שעזבה את מערכת השמש. הדיסקית אמורה להיות מיועדת ליצורים תבוניים שייתכן ו"יצודו" אותה.

הישגים מדעיים

תרומותיו של סייגן היו מרכזיות לגילוי טמפרטורות פני השטח הגבוהות של כוכב הלכת נוגה. בתחילת שנות ה-60 איש לא ידע בוודאות את התנאים הבסיסיים של פני השטח של נוגה, והוא העלה את האפשרויות במאמר שנוגה יבשה וחמה מאוד בניגוד ל"גן העדן הרגוע" שאחרים דמיינו באותה עת. הוא חקר גלי רדיו מנוגה והגיע למסקנה שטמפרטורת פני השטח בה היא 500 מעלות צלזיוס. כמדען אורח בהמעבדה להנעה סילונית של נאס"א, הוא תרם למשימות הראשונות של תוכנית מארינר לנוגה, ועבד על התכנון והניהול של הפרויקט. הגשושית מרינר 2 אישרה את מסקנותיו על תנאי השטח של נוגה ב-1962.

סייגן היה בין הראשונים שהניחו שירחו של שבתאי טיטאן עשוי להחזיק אוקיינוסים של תרכובות נוזליות על פניו וכי ירחו של צדק אירופה עשוי להחזיק אוקיינוסים תת-קרקעיים של מים. הדבר אושר מאוחר יותר בעקיפין על ידי הגשושית גלילאו. תעלומת האובך האדמדם של טיטאן נפתרה גם היא בעזרתו של סייגן. האובך האדמדם התגלה כנובע ממולקולות אורגניות מורכבות שיורדות ללא הרף על פני השטח של טיטאן. סייגן ועמיתו בקורנל אדווין ארנסט סלפטר העלו השערות לגבי החיים בענני צדק, בהתחשב בהרכב האטמוספירי הצפוף של כוכב הלכת העשיר במולקולות אורגניות. הוא חקר את וריאציות הצבע שנצפו על פני מאדים והגיע למסקנה שהם לא שינויים עונתיים או צמחיים כפי שהרוב סברו.

סייגן תרם עוד תובנות לגבי האטמוספירות של נוגה וצדק, כמו גם על השינויים עונתיים על מאדים. הוא גם היה בין הראשונים לזהות את ההתחממות הגלובלית כסכנה מתגברת מעשה ידי אדם, והשווה אותה להתפתחות הטבעית של נוגה לכוכב לכת חם ועוין חיים, באמצעות מעין אפקט חממה שיצא מכלל שליטה. הוא העיד בפני הקונגרס האמריקאי ב-1985 שאפקט החממה ישנה את מערכת האקלים של כדור הארץ^[5].

יצירתו

סייגן עסק גם בכתיבת ספרי מדע בדיוני. ספרו "Contact" (יצא לאור בהוצאת "מסדה" בשם "מגע") הפך גם לסרט מצליח בכיכובה של ג'ודי פוסטר. העלילה עוסקת בניסיונות ליצור קשר רדיו עם חיים מחוץ לכדור הארץ, ובמדענית השואפת להיות הראשונה ביצירת קשר מסוג זה.

ספרו לפני האחרון הוא "עולם רדוף שדים", ספר בו הוא מביע קריאה לחברה להתרחק מנושא האמונות הטפלות ולחפש פתרון לשאלות ובעיות במדע. המוטו של הספר הוא: "מוטב להדליק נר מאשר לקלל את החושך".

ספרו האחרון של סייגן הוא "מיליארדים ומיליארדים", והוא מציג בו את הידע הנצבר במדעי הטבע, במתמטיקה ובמדעי החלל ושימושיו בחיי היומיום.

קוסמוס

ערך מורחב – קוסמוס (סדרת טלוויזיה)

ב-1980 כתב סייגן את סדרת הטלוויזיה "קוסמוס" יחד עם אשתו, אן דרויאן, וסטיבן סוטר. הסדרה, בת 13 חלקים בהגשת ועריכת סייגן, עסקה בנושאים מדעיים, בין השאר במקור החיים ומקומנו ביקום. הסדרה שודרה ב-PBS, הפכה לסדרה הנצפית ביותר של הרשת, וזכתה בפרס אמי ובפרס פיבודי^[1].

חיים אישיים ואמונותיו

סייגן היה נשוי שלוש פעמים. ב-1957 התחתן עם הביולוגית לין מרגוליס. לזוג נולדו שני ילדים, ג'רמי ודוריון; נישואיהם הסתיימו ב-1964. סייגן התחתן עם האמנית לינדה זלצמן ב-1968 והיה להם ילד משותף, ניק סייגן, והתגרשו ב-1981. במהלך נישואים אלו, הוא התמקד מאוד בקריירה שלו, גורם שאולי תרם לגירושיו. בשנת 1981, התחתן עם הסופרת אן דרויאן ומאוחר יותר נולדו להם שני ילדים, אלכסנדרה (המכונה סשה) וסמואל. קרל סייגן ודרויאן נשארו נשואים עד מותו ב-1996.

בינואר 1986 ביקר בישראל כאורח הכבוד של כינוס הקונגרס היהודי העולמי^[6]

ב-1996, לאחר מאבק ארוך במחלת דם נדירה, אשר כלל שלוש השתלות מח עצם, נפטר סייגן מדלקת ריאות בגיל 62.

דעותיו על הדת

סייגן כתב תכופות על דת והקשר בין דת למדע, והביע את הספקנות שלו לגבי התפיסה המקובלת של אלוהים כיצור דמוי בן אנוש. לדוגמה כתב:

יש אנשים שחושבים שאלוהים הוא גבר גדול ובהיר עם זקן לבן ארוך, שיושב על כס המלכות אי שם למעלה בשמיים, עסוק בחישוב נפילתו של כל דרור. אחרים - למשל ברוך שפינוזה ואלברט איינשטיין - ראו שאלוהים הוא בעצם סך כל החוקים הפיזיקליים המתארים את היקום. אני לא מכיר עדות משכנעת לפטריארכים אנתרופומורפיים השולטים בגורל האנושי מנקודת מבט שמימית נסתרת כלשהי, אבל יהיה זה טירוף להכחיש את קיומם של חוקים פיזיקליים.

סייגן כתב רבות על דת ועל יחסיה עם המדע, תוך שהוא מבקר את הקונספט הקונבנציונלי של אלוהים כישות בעלת אינטליגנציה. הוא לא האמין באלוהות פרטית,^[7][8] החזיק גישה סקפטית לגבי קיומו של אל בורא,^[9] וביקר את הדת. לעיתים הוא נחשב לאתאיסט, אך הוא עצמו ביקר את המונח, באומרו "אתאיסט צריך לדעת הרבה יותר ממה שאני יודע. אתאיסט הוא אדם שיודע שאלוהים לא קיים. בהגדרות מסוימות אתאיזם הוא נורא טיפשי."^[10] דעותיו פורשו לעיתים כצורה של פאנתאיזם, והן הושוו לאלה של איינשטיין ושל שפינוזה.^[11] בתשובה לשאלה מ-1996 על דעותיו התאולוגיות ענה "אני אגנוסטי".^[12] סייגן צידד בכך שהרעיון של היוצר של היקום היה קשה להוכחה או לשלילה וכן שהגילוי המדעי היחיד שעשוי לשנות את זה, הוא יקום אין-סופי^[13].

פרסים והוקרה

ספריו

• Planets (LIFE Science Library), Sagan, Carl, Jonathan Norton Leonard and editors of Life, Time, Inc., 1966
• Intelligent Life in the Universe, I.S. Shklovskii coauthor, Random House, 1966, מסת"ב 1-892803-02-X (republished in 1998 by Emerson-Adams Press)
• UFOs: A Scientific Debate, Thornton Page coauthor, Cornell University Press, 1972
• Communication with Extraterrestrial Intelligence. MIT Press, 1973
• Mars and the Mind of Man, Sagan, Carl, et al., Harper & Row, 1973
• Cosmic Connection: An Extraterrestrial Perspective, Jerome Agel coauthor, Anchor Press, 1973, מסת"ב 0-521-78303-8
• Other Worlds. Bantam Books, 1975
• Murmurs of Earth: The Voyager Interstellar Record, Sagan, Carl, et al., Random House, 1978, מסת"ב 0-394-41047-5
• The Dragons of Eden: Speculations on the Evolution of Human Intelligence, Ballantine Books, 1978, מסת"ב 0-345-34629-7 - על ספר זה זכה בפרס פוליצר ב-1978
• Broca's Brain: Reflections on the Romance of Science. Ballantine Books, 1979, מסת"ב 0-345-33689-5
• Cosmos. Random house, 1980. Random House New Edition, May 7, 2002, מסת"ב 0-375-50832-5
• The Cold and the Dark: The World after Nuclear War, Sagan, Carl et al., Sidgwick & Jackson, 1985
• Comet, Ann Druyan coauthor, Ballantine Books, 1985, מסת"ב 0-345-41222-2
• Contact. Simon and Schuster, 1985; Reissued August 1997 by Doubleday Books, מסת"ב 1-56865-424-3
• A Path Where No Man Thought: Nuclear Winter and the End of the Arms Race, Richard Turco coauthor, Random House, 1990, מסת"ב 0-394-58307-8
• Shadows of Forgotten Ancestors: A Search for Who We Are, Ann Druyan coauthor, Ballantine Books, October 1993, מסת"ב 0-345-38472-5
• Pale Blue Dot: A Vision of the Human Future in Space (נקודה כחולה חיוורת), Random House, November 1994, מסת"ב 0-679-43841-6
• The Demon-Haunted World|The Demon-Haunted World: Science as a Candle in the Dark. Ballantine Books, March 1996, מסת"ב 0-345-40946-9, 480 pgs (note: the book was first published and copyrighted in 1995 with an errata slip inserted)
• Billions and Billions: Thoughts on Life and Death at the Brink of the Millennium, Ann Druyan coauthor, Ballantine Books, June 1997, מסת"ב 0-345-37918-7
• The Varieties of Scientific Experience: A Personal View of the Search for God, Carl Sagan (writer) & Ann Druyan (editor), 1985 Gifford lectures, Penguin Press HC, November 2006, מסת"ב 1-59420-107-2

ספריו שתורגמו לעברית

• דרקוני גן עדן: הרהורים על התפתחות אינטליגנציה האנושית (1978) / קרל סגן. תרגמה ליאורה שגב, תל אביב: הוצאת רשפים, תש"ם 1979.
• מגע (1985) / קרל סאגאן. תרגמו שלי ומיכאל תמרי, גבעתים: מסדה, 1986. מהדורה נוספת: קונטקט, תל אביב: מודן הוצאה לאור, 1997.
• מוחו של ברוקה: הרהורים על הרומאנסה של המדע (1979) / קארל סאגאן. תרגמה נעמי כרמל, תל אביב: ספרית מעריב, 1981.
• עקבות מן העבר (1993) / קארל סייגן, אן דרויאן. תרגם יוסף אשכול, אור יהודה: ספרית מעריב, תשנ"ד 1994.
• עולם רדוף שדים: המדע כנר בעלטה (1996) / קרל סייגן. תרגם עמנואל לוטם, עורך מדעי: מיקי אלעזר, אור יהודה: הד ארצי, תשנ"ז 1997.
• ביליונים וביליונים: מחשבות על חיים ועל מוות על סף המילניום (1997) / קרל סייגן. תרגם עמוס כרמל, אור יהודה: ספרית מעריב, תשס"ב 2002.

ראו גם

• אמת המידה של סייגן

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של קרל סייגן (באנגלית)

• קרל סייגן, סרטונים בערוץ היוטיוב
• קרל סייגן, ברשת החברתית Goodreads
• קרל סייגן, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
• קרל סייגן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• קרל סייגן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• קרל סייגן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• חנוך מרמרי, ובכדור הארץ יש חיים אינטליגנטיים?, חדשות, 31 בינואר 1986 - ריאיון לרגל ביקורו בישראל
• אשכול קארל סייגן, באתר "הידען"
• קרל סייגן, באתר "Beautiful.co.il"
• אליה ליבוביץ, פתי יאמין לכל דבר, על ספרו של קארל סייגן "עולם רדוף שדים"
• קרל סייגן, "דפי עשב", בתרגום דן דאור, nrg מעריב, 5 בספטמבר 2004
• קארל סייגן, ‏הידע הוא גורלנו: אינטליגנציה בכדור הארץ ומחוצה לו, באתר "הידען", 7 באפריל 2007
• אהוד אמיר, ‏ניל דה-גראס טייסון, מגיש הסדרה קוסמוס: "אילו סייגן היה חי, הוא היה מופתע יותר מכל מהעובדה שעדיין עלינו לטעון שלמדע יש חשיבות עבור החברה", באתר "הידען", 13 במרץ 2014
• קארל סייגן (1934-1996), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים