רבי יוחנן
גדול אמוראי ארץ ישראל בדור הראשון, חברו של ריש לקיש, מייסד הישיבה בטבריה. / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
רבי יוחנן (מכונה גם בר נפחא; 180–280 לספירה לערך) היה מגדולי האמוראים, בכיר אמוראי ארץ ישראל בדור ראשון[1], וראש ישיבת טבריה במשך עשרות שנים[2].
עובדות מהירות לידה, פטירה ...
לידה |
180 ציפורי, ישראל |
---|---|
פטירה | 279 (בגיל 99 בערך) |
תקופת הפעילות | דור שני לאמוראי ארץ ישראל |
השתייכות | ישיבת טבריה |
תפקידים נוספים | ראש ישיבה |
רבותיו | רבי שמעון בן יהוצדק, רבי יהודה הנשיא, רבי ינאי, רבי אושעיא, חזקיה |
תלמידיו | רבי אלעזר בן פדת, רבי אבהו, רבי אבין, רבי חייא בר אבא, רבי בנימין בר יפת, רבי אמי, רבי פרנך ורבי אסי |
בני דורו | אילפא, ריש לקיש |
סגירה
תרומתו בתחומי ההלכה והאגדה ממלאת את דפי שני התלמודים, הבבלי והירושלמי, וכן המדרשים. פעילותו משתרעת החל מהרבע הראשון של המאה השלישית לספירה ועד לסיומה של המאה כמעט. תרומתו של רבי יוחנן למפעל התלמוד הירושלמי היא גולת הכותרת של חייו.
רבי יוחנן זכה לאריכות ימים, ועם תלמידיו נמנים אף גדולי האמוראים בדור הרביעי. נודע בחשיבות שייחס למצוות הישיבה בארץ ישראל.