רבי אביתר - Wikiwand
For faster navigation, this Iframe is preloading the Wikiwand page for רבי אביתר.

רבי אביתר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רבי אביתר הוא אמורא בדור השני לאמוראי ארץ ישראל.

אזכרותיו בתלמוד

בתלמוד[1] מובא כי הוא שלח לרב חסדא: "גיטין הבאים משם לכאן אין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם", בתלמוד הוסבר כי התקנה לפיה צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם כאשר שליח נושא בידו גט ממדינה למדינה, אינה אקטואלית בגט הבא מארץ ישראל מבבל, שבה בקיאין בדין כתיבת הגט לשמה (שזה הוא החשש לפי דעת רבה) וגם יש שיירות בין שתי מדינות אלו ועדים מצויים לקיימו (דבר הפותר את הבעיה שיש בקיום הגט שלכן נתקנה תקנת אמירה זו לפי דעת רבא).

בעקבות פסק מחודש זה של רבי אביתר, התקיים בישיבת פומבדיתא דיון אודות סמכותו של רבי אביתר.

רב יוסף פקפק בסמכותו של רבי אביתר, ואף הביא ראיה לכך ממעשה שהיה: רבי אביתר שלח לרב יהודה איגרת ובה כתב: "בני אדם העולין משם לכאן הן קיימו בעצמן[2] "וַיִּתְּנוּ הַיֶּלֶד בַּזּוֹנָה וְהַיַּלְדָּה מָכְרוּ בַיַּיִן וַיִּשְׁתּוּ"". אף על פי שבאיגרת זו הוא כתב שבע מילים שהם ציטוט מפסוק, שעל פי ההלכה יש לכותבו עם שרטוט, הוא כתב את הפסוק ללא שרטוט, הלכה המנוגדת לדעת רבי יצחק הפוסק, שאסור לכתוב שלוש מילים מפסוק ללא שרטוט שורות על גבי הקלף.

אביי דחה את תמיהתו של רב יוסף, והתפלא: וכי אמורא שלא יודע את דבריו של אמורא אחר אינו בר סמכא? הרי לא מדובר בדבר הנלמד מסברא, אלא בהלכה למשה מסיני, שהוא לא קיבל אותה מרבותיו. בנוסף, אביי הביא ראיה לסמכותו של רבי אביתר, ממעשה שהיה: החכמים נחלקו בפירוש הפסוק[3]"וַתִּזְנֶה עָלָיו פִּילַגְשׁוֹ". רבי אביתר פירש שהפילגש הכינה לבעלה מאכל והוא מצא בו זבוב, ורבי יונתן פירש שהיא לא גזזה את שער הערווה שלה, דבר שהאמינו שעלול לגרום לסכנה לאבר המין של הבעל.[4] לאחר אותה מחלוקת, מצא רבי אביתר את אליהו הנביא ושאל אותו: מה עושה כעת אלוהים? ענה לו אליהו: הוא עוסק בסוגיא זו, של פילגש בגבעה. שאל רבי אביתר: ומה הוא אומר? סיפר אליהו: הוא אומר: " אביתר בני כך הוא אומר, יונתן בני כך הוא אומר". אליהו הנביא הסביר לרבי אביתר, כי אמנם "ליכא ספיקא קמי שמיא", לא קיים ספק בשמים, אבל אלו ואלו דברי אלהים חיים, כל מה שנאמר בבית המדרש נחשב לתורה, והאמת היא ששניהם צודקים: הוא מצא זבוב בתבשילה אלא שעל כך לא הקפיד, ועיקר הקפדתו הייתה על השערה שמצא לה ב"אותו מקום", שהיא סכנה.

רבי חיים מוולוז'ין, בספרו נפש החיים, מביא ראיה מסיפור זה לטענתו כי כל מה שאומרים ישראל בתורה כאילו נאמר מפי הגבורה באותה עת:

ולא עוד אלא כי גם באותו העת שהאדם עוסק בתורה למטה. כל תיבה שמוציא מפיו הן הן הדברים יוצאים כביכול גם מפיו ית' באותו העת ממש. כדאשכחן בפ"ק דגיטין גבי פלגש בגבע' ותזנה עליו פלגשו ר' אביתר אמר...
...ומאי קאמר אביתר בני כך הוא אומר יונתן בני כך הוא אומר. והיינו מפני שר"א ור"י עסקו ביניהם בעניין פלגש בגבעה אז באותו עת. גם הוא ית' שנה דבריהם ממש. והוא ית"ש ודבורו חד.

בתלמוד הירושלמי מובא כי היו לו שני בנים.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף ו', עמוד ב'.
  2. ^ יואל ד, ג
  3. ^ שופטים יט, ב
  4. ^ ראה בספר בן יהוידע שדרכם להשים חומר שיקשיח את השערות והוא הגורם סכנה

{{bottomLinkPreText}} {{bottomLinkText}}
רבי אביתר
Listen to this article