רבי דוסא בן הרכינס
תנא ארץ ישראלי / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
רבי דוסא בן הרכינס היה תנא מהדור הראשון לתנאים, והיה בן דורו של רבן יוחנן בן זכאי, והאריך ימים[1] וחי גם בדור השני לתנאים. הוא סתם רבי דוסא במשנה.
לידה |
המאה ה־1 ישראל |
---|---|
תקופת הפעילות | דור ראשון לתנאים חורבן בית שני – דור ראשון לתנאים חורבן בית שני |
בני דורו | עקביא בן מהללאל, רבן יוחנן בן זכאי |
אב | הרכינס |
נודע בעשירותו הרבה והושיב את חכמי ישראל שבאו לבקרו, על מיטות זהב[2].
המימרא הידועה ביותר שלו היא המוזכרת במסכת אבות[3]: "שינה של שחרית ויין של צהרים, ושיחת הילדים, וישיבת בתי כנסיות של עמי הארץ מוציאין את האדם מן העולם".
בערוב ימיו נעשה ר' דוסא סומא.
כשהיה זקן מופלג נועצו בו חכמים לדעת הלכה, כך למשל מספר התלמוד במסכת יבמות[2]: פעם אחת שמעו עליו חכמים שהורה באחת מהלכות יבמות כבית שמאי, החליטו ללכת אליו ולברר האם כך הוא הדבר. רבי דוסא היה כבר זקן מופלג והחכמים שבאו לביתו - רבי אלעזר בן עזריה רבי עקיבא ורבי יהושע - נהגו בו כבוד מופלג ותחבלו תחבולה כיצד לקבל את דעתו של רבי דוסא מבלי לשאלו ישירות לדעתו. לבסוף כשהבין לאן חותרים החכמים שאל בשם מי שמעו האימרה "דוסא שמעתם? או בן הרכינס שמעתם?, אמרו לו בן הרכינס שמענו. אמר להם: אח קטן יש לי, בכור שטן הוא ויונתן שמו, והוא מתלמידי שמאי, והוא הורה הלכה זו כבית שמאי, אבל מעיד אני עלי שמים וארץ שעל מדוכה זו ישב חגי הנביא ואמר שלשה דברים, וביניהם שהלכה זו כבית הלל".
כשרבי יהושע חויב על ידי רבן גמליאל להגיע במקלו ומעותיו ביום כיפור שחל לפי חשבונו, התייעץ על כך עם רבי דוסא שהורה לו לשמוע לרבן גמליאל[4].